זהר

מט) ויעקב ודאי איהו דיוקנא דעמודא דאמצעיתא, מסטרא דלבר. והא משה תמן הוה. אלא, מסטרא דלגאו הוה. דא מגופא, ודא מנשמתא.

פירוש מעלות הסולם

מט) ויעקב ודאי איהו וכו': ויעקב הוא צורת עמוד האמצעי ודאי, היינו מרכבה לז״א מבחינה החיצונית. שואל, והרי משה הוא שם. ומשיב, אלא משה הוא מרכבה לז״א מבחינת פנימיותו של ז״א. זה יעקב מרכבה לז״א מבחינת הגוף שהוא חיצוניות. וזה משה מבחינת נשמה שהוא פנימית.
פירוש. אין לך דבר שאין בו פנימיות וחיצוניות, כי כל מדרגה נחלקת לשנים: לכלים דפנים שהם כתר חכמה ושליש עליון דבינה, ובאור החסדים הם חג״ת, עד החזה ששם הפרסא. ולכלים דאחורים שהם שני שלישי הבינה ותו״מ שמחזה ולמטה, ובאור החסדים הם שני שלישי תפארת ונהי״ם. אמנם כלים דפנים וכלים דאחורים נכללים אלו מאלו, ובכלים דפנים עצמם יש להבחין גם בהם פנימית וחיצונית, אשר הפנימיות הוא עיקר מדרגתם והחיצוניות היא רק בהתכללות. וכן גם בכלים דאחורים יש פנימיות וחצוניות שבחינת התכללותם מכלים דפנים נבחנת לפנימיות שלהם, ובחינתם עצמם שהם תנהי״ם שלמטה מחזה הם חיצוניותם. והנה משה ויעקב שניהם הם מרכבה לז״א דאצילות, אלא משה הוא מרכבה לפנימיות ז״א, שהם הכלים דפנים שמחזה דז״א ולמעלה, ויעקב הוא מרכבה לחיצוניות ז״א שהם כלים דפנים הנכללים בכלים דאחורים דז״א שמחזה ולמטה.
ובזה מובן מ״ש בזהר בראשית א׳ (אות קמ״ה) יהושע אתנבי מהודו של משה דכתיב ונתת מהודך עליו שהזהר מדייק מהודו של משה דהיינו מבחינת הוד של פנימית הז״א, והיינו מבחינת החיצונית הנכללה בפנימיות, אשר גם הוד הוא למעלה מחזה ויש לו כל התיקונים שלמעלה מפרסא, קודם שנתקנו הנה״י במקומם למטה מן החזה.