זהר

מט) ואף על גב דישראל בגלותא, קב״ה אשתכח בינייהו, ואתי ואקדים לבי כנישתא, וקרי ואמר, שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם. ולית מאן דאתער רוחיה, כדין קב״ה אמר, מדוע באתי ואין איש קראתי ואין עונה. אקדמית, ואין איש, ולית מאן דיתער רוחיה.

פירוש הסולם

מט) ואע״ג דישראל בגלותא וכו׳: ואע״פ שישראל הם בגלות, הקב״ה נמצא ביניהם, ובא ומקדים לבית הכנסת, וקורא ואומר, שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם. ואין מי שיתעורר רוחו. אז, אמר הקב״ה, מדוע באתי ואין איש קראתי ואין עונה. הקדמתי, ואין איש שיתעורר רוחו.