זהר

מח) ת"ח, כד בעא קב"ה לאתאחדא בהו בישראל במצרים, לא קיימא שעתא. בגין דערלה חפיא נהורא, עד זמנא דההוא מקטרגא הוה נטיל דיליה מאיוב, ועל דא פקיד ליה קב"ה למיכליה לההוא פסח בבהילו, עד דההוא סטרא אחרא אשתדל ביה באיוב, ופקיד לאתעברא ערלה מנייהו, וכדין אתאחד קב"ה בישראל, וההוא סטרא אחרא אתפרש מן קדשא, ואשתדל ביה באיוב, ונטיל מדיליה. וכדין פסח הוא ליי' ודאי. דעד השתא לא הוה פסח ליי'. זכאין אינון דידעי ומיחדי יחודא דמאריהון כדקא יאות.

פירוש הסולם

מח) ת"ח כד בעא וכו': בוא וראה, כשרצה הקב"ה להתאחד בישראל במצרים, לא עמדה השעה, משום שהערלה, דהיינו הס"א, כסה האור, עד שבא הזמן, שהמקטרג היה לקח את שלו מאיוב, ואז צוה הקב"ה לאכול את הפסח בחפזון, דהיינו כל עוד שאותו הס"א עסק בו באיוב, וצוה להסיר הערלה מהם, ואז התאחד הקב"ה בישראל, והסטרא אחרא נפרד מן הקדושה ועסק באיוב ולקח את שלו. ואז פסח הוא לה', כי עד עתה לא היה הפסח לה'. אשרי הם שיודעים ומיחדים יחוד אדונם כראוי.
פירוש. כבר ידעת שאין גילוי הארת החכמה, אלא בשעת גילוי העונשים והדינים הנמשכים, על הרשעים שהמשיכו חכמה ממעלה למטה, (כמ"ש לעיל וירא דף ס"ד ד"ה וז"ש חד, באורך ע"ש) ואם פסק גילוי הדינים נפסק הארת החכמה. והטעם הוא, כדי להבריח בעת ההוא את הס"א הרוצה לינק ולהמשיך החכמה ממעלה למטה.
וזה אמרו, כד בעא קב"ה לאתאחדא וכו', דהיינו כשרצה לגלות להם הארת החכמה שיתיחד בהם, לא קיימא שעתא בגין דערלה חפיא נהורא. כי הערלה, שהוא הס"א, היתה מחכה לזמן גילוי חכמה, כדי להמשיך ממעלה למטה, וע"כ נסתרה ונכסה הארת החכמה, שזה נבחן שהערלה מכסה וסותם אור העליון שלא יופיע. עד זמנא דההוא מקטרגא הוה נטיל דיליה מאיוב, דהיינו עד זמן גילוי העונשים והדינים, שסובלים הרשעים שהמשיכו החכמה ממעלה למטה, שגילוי דינים האלו, מבריחים הס"א, והחכמה יכולה להאיר. ונודע, שסוד קרבן פסח ה"ס גילוי הארת החכמה, וז"ש, וע"ד פקיד ליה קב"ה למיכליה לההוא פסח בבהילו, עד דההוא סטרא אחרא אשתדל ביה באיוב, שהארת החכמה באה עם אכילת הפסח, וצוה הקב"ה לאכלו בחפזון, שפירושו, לא יאוחר משיעור זמן הגילוי של העונשים שענש הס"א את איוב, כי אז אין חשש מיניקת הס"א, וז"ש וכדין פסח הוא לה' ודאי, דהיינו שיש בטחון שלא יטו את הארת החכמה ממעלה למטה, ויביאו את הפסח לרשות הס"א דעד השתא לא הוה פסח לה', כלומר, שאם היה מתגלה הארת החכמה הבאה עם אכילת הפסח שלא בזמן גילוי העונשים, לא היתה ההארה לה', אלא לס"א, שהיו ממשיכים אותה ממעלה למטה.