זהר

מח) אתערו אתוון לאשלמא להאי סטרא ולהאי סטרא כדין אפיק ם נטיל חד להאי סטרא וחד להאי סטרא, אשתלים שמא קדישא ואתעביד אלהים גם כן שמא דאברהם, כד אשתלים דא אשתלים דא. וי"א דנטל קב"ה מי ושדי באלה ואתעביד אלהים. ונטיל קב"ה מה ושדי באבר ואתעביד אברהם. ומלת מי רומז לחמשים שערי בינה, ואית בה יוד אות קדמאה דשמא קדישא, ומלת מה רומז למנינא דשמא קדישא, ואית ביה אות תניינא דשמא קדישא יהוה, כד"א אשרי העם שככה לו וגו', תולה ארץ על בלי מה, וכדין אתקיימו תרין עלמין, ביוד עלמא דאתי ובהא עלמא דא. כלומר, במי ברא עולם הבא, ובמה ברא עולם הזה. ודין הוא רמז עילא ותתא. וכדין עביד תולדות ונפק שמא שלים, מה דלא הוה קדם דנא, הה"ד, אלה תולדות השמים וארץ בהבראם, כלהו הוו תליין עד דאתברו שמיה דאברהם, כיון דאשתלים שמא דא דאברהם שמא קדישא אשתלים. הה"ד ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים.

פירוש הסולם

מח) אתערו אתוון לאשלמא וכו': ומפרש דבריו, כי כאשר התעוררו האותיות,אבר ה' ואותיות אלה י', להשלים לצד זה ולצד זה, אז הוציא אות ם'. לקח אחד את הם' לצד זה, דהיינו לצד אותיות אלה"י, ואחד לקח את הם' לצד זה, דהיינו לצד האותיות אבר"ה, ונשלם השם הקדוש ונעשה הצירוף אלקים. ונשלם ג"כ השם אברהם. וזה מ"ש לעיל, כשנשלם זה נשלם גם זה. ויש אומרים, שלקח הקב"ה את האותיות מ"י ונתנן באותיות אל"ה, ונעשה הצירוף אלקים. ולקח הקב"ה אותיות מ"ה ונתנן באב"ר ונעשה הצירוף אברהם. והמלה מ"י רומזת לחמשים שערי בינה, ויש בה במלה מ"י אות י', שהיא אות ראשונה של השם הקדוש. והמלה מ"ה רומזת למספר השם הקדוש, כי הויה במילוי אלפין, הוא בגימטריא מ"ה, ויש בה, במלה מ"ה, אות השניה של השם הקדוש הויה. שהיא ה'. כמ"ש, ​אשרי העם וגו' שהויה אלקיו. וכתוב ​תולה ארץ על בלימה. שרומז על מספר הויה במילוי אלפין, שהוא בגי' מ"ה. ואז נתקיימו ב' עולמות, בי' העולם הבא, ובה' העולם הזה (כלומר, במ"י ברא את העולם הבא, ובמ"ה ברא את העולם הזה. וזהו רומז למעלה ולמטה) ואז עשה תולדות, ויצא השם שלם,מה שלא היה מקודם לכן. זהו שנאמר ​אלה תולדות השמים והארץ בהבראם, שהוא אותיות באברהם, כי כל התולדות היו תלויות בלי שלמות, עד שנברא שמו של אברהם. כיון שנשלם השם הזה של אברהם נשלם השם הקדוש. זהו שכתוב, ביום עשות הויה אלקים ארץ ושמים. כי ביום עשות, פירושו ביום שנשלמו, ע"י השם אברהם, ואז נזכר השם הויה, מה שלא נזכר עד כאן השם הויה בתורה.
פירוש, שאלו ב' הקומות: אור חכמה שבאל"ה, ואור החסדים שבמ"ה, נתעוררו להשלים זה על זה, דהיינו להתלבש זה בזה, ואז אחר שנתלבשה החכמה בחסדים אפיק מ"ם דהיינו המלכות המקבלת מאלו ב' הקומות יחדיו.
וז"ש, נטיל חד להאי סטרא וחד להאי סטרא אשתלים שמא קדישא ואתעביד אלהים, גם כן שמא דאברהם : פי' כי נתבאר מקודם, דגליף להאי אל"ה י', וא"כ יש עתה ד' אתוון אלה"י. וכן גליף להאי אב"ר ה', ויש שם ד' אתוון אבר"ה. ונמצא עתה אחר שהשלימו אתוון זו על זו, דהיינו שנתלבשו ב' הקומות חכמה וחסדים זה בזה, ואפיק מ"ם, שהיא המלכות המקבלת מכולם, כנ"ל. הנה אז נטיל חד אותה המ"ם להאי סטרא דידה, וחד נטיל המ"ם להאי סטרא דידיה. וחד נטיל המ"ם להאי סטרא דידה כי אותיות אלה"י נטלי הם' אשתלים שמא קדישא ואתעביד אלהים. וכן אותיות אבר"ה נטלי את הם' ונשלם גם כן שמא דאברהם.
וי"א דנטיל קב"ה מ"י : מכאן עד המלות, רמז עילא ותתא, המוקפים אינן מדברי הזוהר.
כיון דאשתלים שמא דא דאברהם שמא קדישא אשתלים וכו' : כי הם ב' קומות חכמה וחסדים הצריכות זו לזו כנ"ל. וע"כ לא נשלם שמא קדישא מטרם שנשלם שמא דאברהם.