תוכן

מח) ולכן במצח יש בו בחי' דינין, מפני גילוי הנצח בו, שהוא סוד דינין כנ"ל. אלא שמצח דז"א, ניכרין בו הדינין, כנזכר שם דף רצ"ג ע"א, וז"ל, בהאי מצחא תליין כ"ד בתי דינין כו'. אבל במצח דא"א, אעפ"י שיש בו דינין, הם נכפין תחת הרחמים. וזמ"ש בפרשת נשא, מהאי מצחא נהרין ארבע מאה בתי דינין כו'. וזמ"ש כאן, באדרת האזינו דף רפ"ח ע"ב, מצחא דאתגלי בעתיקא קדישא רצון אקרי, דהא רישא עלאה דא סתים לעילא, דלא אתידע, פשיט חד טורנא יאה ובסימא כו'. פירוש: כי מצחא דעתיקא קדישא, הוא אריך אפין, נקרא מצח הרצון, אעפ"י שהוא דינין. וביאר הטעם, שהוא, לפי דההוא רישא עלאה דלא אתידע, שהוא עת"י, פשיט חד טורנא יאה ובסימא, הוא בחי' התפשטות היסוד דעת"י בהאי מצחא דא"א, והיסוד ההוא נקרא רצון. וזמ"ש כאן בספרא דצניעותא, כי התיקון החמשי נקרא רעוא דרעוין, רצון כל הרצונות. ואמנם היות היסוד נקרא רצון, הענין הוא במה שידעת, מ"ש באדרת נשא דף קמ"ב ע"א, דאתגלי חסד עלאה, ותלייא בפום אמה שהוא היסוד, והוא מה שידעת, כי טיפת החסדים הם נמשכים מספירת החסד אל ספירת היסוד, והיסוד נותנן בסוד טיפת הזווג אל הנקבה. ונמצא, כי בזה היסוד דעתיק יומין, מתגלה בו החסד דעת"י, הנקרא רצון, כי כל חסד הוא רצון, בסוד נוצר חסד, אותיות רצון חסד. כי הוא נשמר ונגנז בתוך היסוד כנזכר, ובחי' החסד הזה דעת"י, הגנוז בכתר גלגלתא דא"א, מתפשט עד היסוד דעתיק, הגנוז במצחא דא"א. וזה ההתפשטות, נקרא, טורנא יאה ובסימא.