תוכן

מח) והנה מלכים אלו, עד לא הוה מתקלא, ולא הוה מתתקן ע"ק כעין דכר ונוקבא, לא היה להם אחיזה למעלה ומתו. וסיבת מיתתם היה, כי לא היה להם שרש בעתיקא, וגם החכמה שיצאה מעתיקא, לא היה להם שרש ואחיזה בה, כי כולה רחמים פשוטים, והם דינים, ולא הוו משגיחין אפין באפין, לא אבא באימא שממנה יצאו הדינין, ולא א"א בהם, שהם ז"א, כי השגחת אפין הוא, להאיר בהם ולהשפיע בהם, וכאשר לא היה שרשם נמצא בו, לא השגיח בהם אפין באפין, וזמ"ש וזיוניהון לא אשתכחו, כי זיוניהם ועדייהם, והוא שרשיהם וגזעיהם העליונים, לא נמצאו עדיין בע"ק. ואפשר עוד לומר, דמלכין היינו הז' מלכים. וזיונין, הם הנצוצות. אי נמי, זיוניהון, היינו העטרות ועדי שיש לכל אחד משבעה ספירות, שם בן ע"ב לחסד, ושם בן מ"ב לגבורה, ושם בן כ"ב לת"ת, וכאלה רבות. ואלו לא אשתכחו כלל, מרוב הדינים שהיו אז כנ"ל.