תוכן

מח) ואין ספק, כי לכאורה ישתומם האדם בראותו מ"ש לעיל, בשני המאמרים, דאע"ג דאית ליה עובדין טבין סגיאין, מפקין ליה מכל תרעא דההוא עלמא, ואתדנת בכל יומא. אמנם המשכיל בדברי ריב"ז, רבן של תנאים מארי משנה (ברכות כ"ח.) שראוהו בעת פטירתו שהיה בוכה, והשיב שיש לפניו ב' דרכים ולא היה יודע באיזה דרך מוליכים אותו. ובמס' סוכה (דף כ"ח.) ספרו עליו גדולות ונפלאות, ואמרו עליו שלא הניח לא מקרא ולא משנה ולא תלמוד וכו', ומעשה מרכבה שיחת דקלים וכו', ועכ"ז היה מתיירא. גם מצינו בר' אבהו (ב"מ פ"ד. ב"ב נ"ח.) אשר שופריה מעין שופריה דיעקב אע"ה, כפי קשר נשמתו בו, ואמרו בגמרא (חגיגה י"ד. וע"ש בתוס' ד"ה ולמטה). כי עליו נאמר זקן ונשוא פנים, הוא הראש, דא ר' אבהו, שהיו נושאים פנים לדורו בעבורו בשמים, והיה אומר בשעת פטירתו, ואני אמרתי לריק יגעתי, לתהו והבל כחי כליתי, וכל בעל שכל יתמה מדברים אלה, ולא יובנו, זולתי במ"ש למעלה, ענין הפרש עסק התורה בפשטיה, שהם תורת העוה"ז, אשר היא הבל לפני תורתו של משיח, ותורת העוה"ב, וז"ס לתהו והבל כחי כליתי.