זהר

מח) ועל דא כתיב היתה עלי יד ה'. ויד ה' עלי חזקה. וכלהו מתפרשן מנביאי קשוט. בר משה, מהימנא עלאה, דזכה לאסתכלא לעילא, במה דלא אתחזי כלל. עליה כתיב, לא כן עבדי משה וגו'.

פירוש הסולם

מח) ועל דא כתיב וכו': ועל כן כתוב,​היתה עלי יד ה'.​ ויד ה' עלי חזקה. דהיינו משום שהראיה הוא בסתימת העין, שהוא גבורה ותוקף. וכולם מושגים לנביאי האמת, דהיינו ב' גוונים הראשונים. מלבד משה, נאמן העליון, שזכה להסתכל למעלה, במה שלא נראה הזהר בו כלל. דהיינו בגוון הג', שהוא אספקלריאה המאירה, כמבואר.
ביאור הדברים. כי הוקשה לו להסתרי תורה, שכתוב בפרשת וארא, ​וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי ושמי הוי"ה לא נודעתי להם. והרי כאן נאמר באברהם,​ וירא אליו הוי"ה. הרי שנגלה בשם הוי"ה גם לאבות. ובכדי לישב את זה, האריך לבאר היטב ההפרש בין מראה הנבואה של האבות, ובין מראה הנבואה של משה. ומוכיח, שאע"פ שכתוב כאן וירא אליו הוי"ה, עכ"ז ה"ס השכינה, הנקראת אספקלריאה שאינה מאירה. כמו שמסיים באות מ"ט.
וכבר ידעת שאין המוחין נמשכים זולת בסוד ג' קוין הנמשכים מג' נקודות, חולם שורק חירק. שנקודת החולם ה"ס חסדים מכוסים וה"ס מ"י דאלקים. ונקודת השורק. ה"ס אתוון אלה דאלהים, והוא אור סתום, להיותו אור חכמה בחסרון חסדים, שאין אור החכמה מאירה בלי חסדים, וע"כ הוא סתום. עד שבא נקודת החירק שה"ס קומת ו"ק, ומכריע ביניהם שבכחו נכללים ב' הקוין זה בזה. כנ"ל (דף י' ד"ה ובגין) גם ה"ס או"א וישסו"ת וז"א. שחולם ה"ס או"א. ושורק ה"ס ישסו"ת. וחירק ה"ס ז"א (כנ"ל ב"א דף רצ"ג ד"ה ר' אבא).
וזה אמרו הורמנותא דמלכא דהיינו השכינה שה"ס רצון המלך, אתחזי בתלת גוונין, היא מתגלית להנביאים בג' גוונים. שהם מכונים ג' גווני עינא. והוא מתחיל מתתא לעילא. דהיינו מקו אמצעי, שה"ס נקודת החירק ואמר גוון חד. חיזו דאתחזי לעינא מרחיק, שפירושו, ועינא לא יכיל לקיימא בברירו דחזי בגין דאיהו מרחוק. גוון אחד. הוא מראה הנראה להעין מרחוק. שפירושו, שהעין אינה יכולה לעמוד בבירור במה שרואה משום שהיא מרחוק. פירוש. כי גוון זה דקו האמצעי ה"ס קומת החסדים היוצאת על המסך דז"א שה"ס בחי"א, שקומה זו ה"ס קומת ו"ק דהיינו חסדים בלי חכמה, (כנ"ל בראשית א' דף מ"ח ד"ה ונמשכה)  וראיה פירושה חכמה, וז"ש ועינא לא יכיל לקיימא בברירו דחזי שאינה יכולה לראות בבירור, בגין דאיהו מרחוק, משום שגוון זה רחוק מחכמה. והחכמה ה"ס הראיה כנ"ל וז"ש עד דנטיל עינא חיזו זעיר בקמיטו דיליה כלומר, עד שגוון זה של העין, נכלל בקו השמאל, שה"ס הארת נקודת השורק, ושם מקבלת העין ראיה מועטת, בכח הקמיצה שלה כלומר משום שקו השמאל מקומץ מחסדים ואינו יכול להאיר החכמה שלו בלי חסדים לפיכך בכח החסדים שהסתימה דקו שמאל מקבלת מקו אמצעי, כדי להפתח מסתימתו, בשיעור הזה הוא מאיר החכמה שלו אל קו האמצעי, ונכנס בו החכמה אע"פ שתכונתו הוא בחינת ו"ק ורחוק מחכמה. ונמצא שגוון זה דקו אמצעי נטיל חיזו זעיר בקמיטו דיליה שנוטל ראיה מועטת בהקמיצה וסתימה שלו, ומה שאומר ראיה מועטת. להורות שהג"ר דחכמה אינם מאירים בה, אלא רק ו"ק דחכמה (כנ"ל ב*א דף רס"ג ד"ה לבתר ע"ש). והו"ק כלפי הג"ר נבחן כראיה מועטת. וז"ש מרחוק ה' נראה לי. שהכתוב הזה קאי על קו האמצעי שמבחינת עצמו הוא רחוק מחכמה, להיותו בחינת ו"ק. אבל מבחינת התכללותו בקו השמאל מקבל חיזו זעיר, ואז נאמר מרחוק ה' נראה לי כי הראיה מקובלת דוקא בקו האמצעי שהוא רחוק ולולא קו האמצעי לא היה נגלה הראיה כלל. (כנ"ל ב"א דף רס"ד ד"ה באצבען ע"ש).
וזה אמרו. גוון תניין. חיזו דהאי עינא בסתימו דיליה, גוון ב', הראיה, דהיינו אור החכמה, שבגוון זה, הוא בסתימה שלו, כי הוא קו השמאל והארת השורק, שמבחינת עצמו הוא סתום ואינו מאיר, מפאת חוסר חסדים, וע"כ גוון החכמה שבו הוא סתום. דהאי גוון לא אתחזי לעינא, בר בכתימו זעיר דנקיט ולא קיימא בברירו וגוון זה, דהיינו החכמה, אינה נראית בהעין, זולת במעט הסתימה שמקבל מגוון הא' שהוא קו אמצעי, ואינו מאיר ברור. כלומר, כיון שמחוסר חסדים הוא, ואינו יכול להאיר זולת בהתכללות קו האמצעי, שהוא בחינת ו"ק כנ"ל כדי לקבל ממנו חסדים, נמצא בהכרח, שאינו יכול להאיר זולת בסתימו זעיר דנקיט מגוון הא'. ומשום זה ולא קיימא בברירו, שאינו מאיר ברור, דהיינו בג"ר דחכמה, אלא בו"ק דחכמה, שאינה ברורה כל כך כמו הג"ר דחכמה. ודרך הארתו של גוון זה שהוא הארת השורק וקו שמאל, הוא סתים עינא, תחילה ממשיכין בה הארת החכמה, בלי חסדים, שהעין נסתם ממנה ואינה מאירה כלום, (כנ"ל דף ט"ז ד"ה וכבר מ"ש) ואחר כך, ופתח זעיר, דהיינו שעל ידי התכללות בגוון הא', הוא פותח אותה להאיר מעט. כלומר להאיר בו"ק דחכמה ולא בג"ר, כנ"ל. ואז, ונקיט ההוא חיזו, ומקבלת שיעור הראיה הזו, דהיינו ו"ק דחכמה.
וז"ש וגוון דא אצטריך לפתרונא, וגוון ב' הזה הוא בחינת חלום. ונצרך לפתרון, כלומר, גוון זה הוא סתום מבחינת עצמו, מפאת חסרון חסדים כנ"ל. וע"כ נקרא הארתו אור אחורים. שה"ס הארת החלומות הכתובים במקרא. והסוד הוא, שהוא מחכה על פתרון, שפירושו, להארת אור החסדים, שאז ע"י התלבשות בחסדים נמשך אור החלום להתקיים בהקיץ. וז"ש וגוון דא אצטריך לפתרונא, לקיימא על מה דנקיט עינא. שע"י הפתרון, שפירושו התלבשות באור החסדים מגוון הא', נמצא מתקיים הארת החכמה שקבל העין בסוד הארת השורק וקו שמאל. ואם אינו משיג אור החסדים מגוון הא', אין אור החלום הזה מתקיים כלל, ואינו נודע, ודומה כמו שלא היה כלל. ומטעם הזה מכונה הארת הגוון הב' הזה בשם חלום. להיותו בלתי מתקיים כלל בלי פתרון. ועל דא כתיב מה אתה רואה שהוא מטעם היותו בלתי מושג מטרם הפתרון, כמבואר.
וזה אמרו. גוון תליתאה, הוא זהר אספקלריא, דלא אתחזי ביה כלל, בר בגלגולא דעינא. גוון הג' שה"ס הארת נקודת החולם, שהוא חסדים מכוסים, דהיינו בחינת האור של חג"ת דז"א, הנקרא אספקלריאה המאירה, הרי אור זה אינו נמצא כלל בהעין זולת בשעת גלגולא דעינא, דהיינו כד איהו סתים בסתימו, בעת שהעין סתים ואינו מאיר דהיינו בשעה שרק הארת השורק מאיר בה בלבדו, שאז ומגלגלין ליה בגלגולא, על תלת נקודין חולם שורק חירק, ואתחזאי בהאי גלגולא ונראה בגלגול הזה גם הארת החולם, שהיא בחינת האור של אספקלריאה דנהרא, דהיינו חסדים מכוסים מחכמה. אבל, ולא יכיל לקיימא בההוא גוון, אבל העין, אינה יכולה להשאר באותו הגוון של נקודת החולם, כי לחסדים מגולים בחכמה היא צריכה, בר, דחזי זהר מנהרא בסתימו דעינא אלא, שהעין רואה הזהר המאיר בתוך הסתימה של העין, דהיינו רק שמלבישה את הארת החכמה, אשר בגוון הב', שהוא הארת נקודת השורק, בתוך החסדים שהשיגה. ואז מאיר בה בעיקר אור החכמה. ולפיכך, היא נבחנת לאספקלריאה שאינה מאירה, כי הארת נקודת החולם אינה נשארת בה. ועל דא כתיב היתה עלי יד ה' וגו' כי מתוך שמקבלת בעיקר מב' גוונין הראשונים שהם הארת חירק ושורק, שהם מצומצמים כנ"ל, ע"כ נקראת הנוקבא יד ה'. שהוא מלשון כח וגבורה. וכן ויד ה' עלי חזקה. וזהו שמסיים וכלהו מתפרשן מנביאי קשוט. שב' גוונין הראשונים מאירים בעיקר במראה אל נביאי האמת. דהיינו רק בחינת אספקלריאה שאינה מאירה. בר משה מהימנא עלאה דזכה לאסתכלא לעילא במה דלא אתחזי כלל. חוץ ממשה נאמן העליון שהוא זכה להסתכל למעלה בבחינת הארת החולם, במה שאינה נראית כלל. דהיינו בחינת אספקלריאה המאירה כנ"ל.