זהר

מח) ולבתר מעילא לתתא, באר חפרוה שרים, דאולידו לה אבא ואימא, כרוה נדיבי העם, אלין אבהן, דאקרון נדיבי עמים. כרוה, אתר לאזדווגא בה מלכא, בברכן. ובמה, הוא זווגא. במחוקק: דא יסוד. במשענותם: דא נצח והוד, מעילא לתתא. וממדבר מתנה, וממתנה נחליאל, ומנחליאל במות. הא קשורא שלימא, קשורא דמהימנותא, קשורא קיימא דכלא ביה.

פירוש הסולם

מח) ולבתר מעילא לתתא וכו': ואח"כ ממשיכים ממעלה למטה, באר חפרוה שרים, באר, היא מלכות, חפרוה שרים, שהולידו אותה אבא ואמא. כי או"א תקנו את המלכות בסו"ה ויבן ה' אלקים את הצלע וגו'. כרוה נדיבי עם, אלו הם האבות, דהיינו חג"ת דז"א, שנקראים נדיבי עמים. כרוה, היינו שהם כרו מקום שיזדווג בה המלך בברכות. ובמה. הוא ע"י זווג. במחוקק זה יסוד. במשענותם זה נצח והוד. עד כאן ממעלה למטה. ממדבר, שהוא המלכות הנקראת דבור, מתנה, עולה ליסוד הנקרא מתנה. וממתנה עולה נחליאל, שהוא ת"ת. ומנחליאל במות, שהוא או"א. זה הוא קשר השלם קשר של אמונה, קשר שקיום הכל בו.