זהר

מח) פקודא בתר דא להפריש תרומה גדולה, ואוקמוה תרי ממאה, מאי תרומה. רבנן דמתיבתא, האי תרומה דצריכין לאפרשא תרי ממאה, בסתרי תורה מאי ניהו. מאן דבעי למטעם, אי הוא זר יומת והיינו אל זר סמא"ל. דקב"ה אמר ויקחו לי תרומה, תרי ממאה, ליחדא ליה תרין זמנין ביומא, דהיינו תרי ממאה, במ"ט אתוון דשמע וברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד דערבית, ובמ"ט אתוון דשחרית, חסרין תרין ממאה, אינון שכינתא עלאה, ותתאה, בתרווייהו צריך ליחדא לקב"ה, אמה דתרווייהו. מדה דתרווייהו. מאה באמה. אמ"ה באתווי מא"ה איהו ואיהו בהפך אתוון, הא"ם.

פירוש הסולם

מח) פקודא בתר דא וכו': המצוה שלאחר זו, היא להפריש תרומה גדולה. והעמידוהו שנים ממאה. שואל מהו תרומה. ומשיב, רבנן של הישיבה אמרו, תרומה זו שצריכים להפריש שנים ממאה, בסתרי תורה מה היא מרמז, היינו, מי שרוצה לטעום ממנה, אם הוא זר יומת. והיינו אל זר, שהוא סמאל. שהקב"ה אמר, ויקחו לי תרומה, שנים ממאה, שפירושו, ליחדו ב' פעמים ביום, דהיינו שנים ממאה, שהם במ"ט אותיות של שמע ובשכמל"ו של ערבית ובמ"ט אותיות של שמע ובשכמל"ו של שחרית, חסרים כאן שנים למאה שלמות, והם שכינה עליונה שהיא בינה, ושכינה החתונה שהיא מלכות, כי בשתיהן צריכים ליחדם אל הקב"ה, שהוא אמה (עם אלף פתוחה) של שתיהן, מדה של שתיהן. ועמהן הוא מאה באמה. אמה הוא אותיות מאה, ובהפיכת האותיות הוא אותיות האם, הרומז על בינה.