זהר

מח) א"ל עשה ה' אשר זמם, וכי מלכא חשיב לאבאשא לבנוי, עד לא ייתון למחטי. א"ל, למלכא דהוה ליה, מאן יקר, ובכל יומא הוה דחיל עליה, דלא יתבר, והוה מסתכל ביה, ותקין בעינוי ליומין אתא בריה, וארגיז ליה למלכא, נטל מלכא, ההוא מאן יקר, ותבר ליה, הה"ד עשה ה' אשר זמם.

פירוש הסולם

מח) א"ל עשה וכו': הקשה לו, ​עשה ה' אשר זמם, הכי דרכו של המלך לחשוב להרע לבניו עוד קודם שבאים לחטוא. והשיב לו, זה דומה, למלך שהיה לו כלי יקר ובכל יום היה מפחד עליו שלא ישבר, והיה מסתכל בו והיה ישר בעיניו. לימים בא הבן והכעיס את המלך, לקח המלך את כלי היקר ושבר אותו. זה שכתוב עשה ה' אשר זמם.