זהר

מח) תו פתח ואמר, וכי תגישון עור לזבוח אין רע, וכי תגישו פסח וחולה אין רע, וכי קב״ה אמר אין רע, אי הכי טוב הוא. אלא סופיה דקרא אוכח, דישראל באינון יומין הוו ממנן כהני מארי דמומין, על גבי מדבחא, ולשמשא על מקדשא, ואמרי מאי אכפת ליה לקב״ה דא, או אחרא. ואינון הוו דאמרי אין רע. וקב״ה אתיב להון ההיא מלה דהוו אמרי. אמר: ישראל אתון אמרי כד מקרבי מארי דמומין על פולחני אין רע, מאי אכפת ליה לקב״ה.

פירוש הסולם

מח) תו פתח ואמר וכו׳: עוד פתח ואמר, וכי תגישון עוד לזבוח אין רע וכי תגישו פסח וחולה אין רע. שואל, וכי הקב״ה אומר אין רע, א״כ טוב הוא. ומשיב, אלא סוף הכתוב מוכיח, שישראל באלו הימים, היו ממנים כהנים בעלי מומים, וקרבנות בעלי מום על המזבח, ולשמש במקדש, ואמרו, מה חסר לו להקב״ה אם זה או אחר, והם היו אומרים אין רע. והקב״ה השיב להם אותם הדברים שהם היו אומרים, אמר: ישראל, אתם אומרים כשמקריבים בעלי מום לעבודתי אין רע, מה חסר להקב״ה.