זהר

מח) אלא אילו דיצחק, לקרבא לגבי פרה, דאדכר תרי זמני בקרא, חד דכתיב וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל, הא חד, וחד וילך אברהם ויקח את האיל, הא תרי, ויעלהו לעולה. וע״ד איל לעולה תמימים, תרי איל, דאיהו תרי. ועל דא גבורות תנינן, ומנייהו מתפרשין לכמה אחרנין.

פירוש הסולם

מח) אלא אילו דיצחק וכו׳: ומשיב. אלא אילו של יצחק, צריכים להקריב אל הפרה, שנזכר ב׳ פעמים בכתוב, אחד שכתוב, וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל וגו', הרי אחד. ואחד, וילך אברהם ויקח את האיל, הרי שנים, וכתוב בהם, ויעלהו לעולה. וע״כ נאמר איל לעולה תמימים, שני איל, דהיינו לשון רבים, כי הם שנים. וע״כ גבורות למדנו, ומהם מתחלקים לכמה אחרים.
פירוש. כבר ידעת שסוד עקדת יצחק, ה״ס מיעוט הג״ר דקו שמאל כדי שיתיחד עם קו ימין שנקרא אברהם (כמ״ש באורך לעיל ויקרא אות ש״ד עש״ה) וכאן מפרט ומבאר יותר. כי נודע שב׳ פעולות נוהגות במסך דחירק שבקו אמצעי בעת שבא ליחד השמאל והימין יחד, שבתחילה מגלה בחינת המסך דמדת הדין דצמצום א׳, שאז התרוקן קו השמאל כולו מאורותיו. ואח״כ בפעולה שניה גונז את מדת הדין, ומעלה המלכות לבינה ונמתקת שם במדת הרחמים (כמ״ש לעיל לך דף י״ג ד״ה ונתבאר עש״ה) כי ע״י מסך זה ממשיך תחילה הקטנות דבינה, ואח״כ ע״י הארה עליונה מוריד המלכות מבינה ומתגלה הגדלות דבינה ואז משיג שוב הקו שמאל בחינת ו״ק דג"ר, ומתיחד עם הימין, שה״ס ג״ר דפנים.
וז״ס שתחילה נאמר מקו אמצעי שהוא ז״א, לאברהם שה״ס החסד וימין, שישחוט את יצחק בנו, דהיינו מכח פעולה א׳ דמסך דחירק שבקו אמצעי, שהוא גילוי דמדת הדין המסלק כל האורות מקו שמאל, שזה נבחן לשחיטה. ואח״כ נאמר לו אל תשלח ידך אל הנער וגו', דהיינו הגניזה דמדת הדין. ואח״כ נאמר וירא אברהם והנה איל אחר נאחז בסבך בקרניו, שה״ס שראה איך המלכות עלתה ונסתבכה בבינה, שה״ס פעולה הב׳ דמסך דחירק. שע״י ראיה זו נמשכה הקטנות מבינה כנ״ל. ואח״כ ע״י הארה העליונה יורדת המלכות מבינה ומתגלה הגדלות מן הבינה, (כנ״ל ב״א דף ר״צ ד״ה בגין) שזסו״ה ויקח את האיל ויעלהו לעולה תחת יצחק בנו, כי אז נתתקן יצחק בנו ע״י הגדלות מן הבינה. הרי שב׳ פעמים איל שכתוב כאן, הם ב׳ מיתוקים, א׳ לקטנות וא׳ לגדלות.
וזה אמרו, דאדכר תרי זמני בקרא וכו׳, אחד לקטנות ואחד לגדלות כנ״ל, וע״ד איל לעולה תמימים, תרי איל, כי בעת שמקריב האיל לעולה צריך לכוין לב׳ בחי׳ איל לעולה הנזכרים בעקדת יצחק. ועליהם נאמר תמימים לשון רבים. וז״ש, וע״ד גבורות תנינן. שיש ב׳ מיני גבורות, אחת דקטנות, שאז אין לקו שמאל שהוא גבורה, אלא ו״ק בלי ראש. וא׳ לגדלות שאז יש לקו שמאל ו״ק דחכמה. ומנייהו מתפרשין לכמה אחרנין. שאלו ב׳ גבורות מתחלקות לכמה בחינות.