זהר

מח) אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה. רבי חייא פתח, ויאמר יצחק אל אברהם אביו ויאמר אבי ויאמר הנני בני וגו', ויאמר ויאמר תלת זמנין דיצחק, ויאמר חד דאברהם, אמאי הכי. אלא, ג׳ למעשה בראשית, דאינון תלת דיצחק הוו. וחד דאברהם ברביעי, דכתיב הנני בני דחיקא הנני. וכתיב, יהי מארת ברקיע השמים מארת חסר.

פירוש הסולם

מח) אש תמיד תוקד וגו׳: ר׳ חייא פתח, ויאמר יצחק אל אברהם אביו ויאמר אבי ויאמר הנני בני ויאמר הנה האש וגו'. ויאמר ויאמר, ג׳ פעמים ויאמר של יצחק ופעם אחת ויאמר של אברהם, למה נאמר כך. ומשיב, אלא כנגד ג׳ ימים של מעשה בראשית היו ג׳ ויאמר, של יצחק, וויאמר האחד של אברהם הוא כנגד יום רביעי דמעשה בראשית, שכתוב, הנני בני, ומשלא כתוב ויאמר אברהם הנני בני, יורה שמתוך הדחק אמר לו הנני, וזה כנגד הכתוב, יהי מארת ברקיע השמים. שגם שם כתוב מארת חסר ו׳, שיורה על קטרוג הלבנה שהיה שם, (כמ״ש ב״א מאות ק״י עד אות קט״ו).