זהר

מח) א״ר יהודה, כתיב כי מרים הם, מכאן שנינו, יש מים עכורים, ויש מים צלולים, יש מים מרים, ויש מים מתוקים. ויצעק אל ה׳ למה צעק. מכאן שהיה בצער באותה שעה, אמר לו, משה, הנחש שנהפך בסנה, עכשיו אצטריך לחקקא ליה בצור, ותרווייהו עמדו על המים המרים ואותה שעה אתחקק צור בנחש, שהיה בו קודם. הה״ד, שם שם לו חק ומשפט.

פירוש מעלות הסולם

מח) א״ר יהודה כתיב וכו': אר"י, כתוב כי מרים הם, מכאן שנינו יש מים עכורים, ויש מים צלולים. יש מים מרים, ויש מים מתוקים. ויצעק אל ה׳, למה צעק. מכאן, שהיה בצער באותה שעה, על המים המרים. א״ל הקב״ה, משה, הנחש שנהפך ממטה בסנה, עתה צריכים לחקוק אותו בצור. ושניהם הנחש והצור, עמדו על המים המרים להמתיקם, ואותה שעה נחקק צור בנחש שהיה בו קודם. ז"ש שם שם לו חק ומשפט.
פירוש. הנחש הוא הדינים שבקו השמאל, הנמשכים עם הארת ג״ר דחכמה דשמאל, ונקראים דינים דדכורא. וצור הוא הדינים שבקו ימין, המבטלים את ג״ר דשמאל, והם סותרים זה את זה. וחסרון המים נמשך מדינים דנחש המקפיאים את המים שהם חסדים בסוד ולא היה מים לעדה. ומרירות המים נמשכת מן הדינים דצור המסלקים את הארת ג״ר דחכמה שהם דינים דנוקבא מבחינת המסך. ואחר שצעק משה אל ה׳ כי לא ידע איך להתגבר ולהרחיק את המרירות מן המים. אמר לו הקב״ה, שצריכים עתה לעורר את הדינים שבקו השמאל שנקראים נחש והם סותרים את הדינים דצור. ואז ימתקו המים. אמנם לא בשיעור גדול שיבטלו את המים לגמרי, אלא בשיעור שיהיו נשארים שניהם. וז״ס חק ומשפט: חק ה״ס הצור הנמתק ע״י הנחש. ומשפט ה"ס הדינים דנחש המתתקנים ע״י הצור. (עיין בז״ח בשלח בסלם אות ל"ה).