זהר

מח) ויעקב בההיא ירכא, אתמר ביה והוא צולע על ירכו, דפרח מניה י', ואשתאר עקב, ורזא דמלה, הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב, כד אשתלימת סוכה בירך דילה, אתמר ביעקב, ויבא יעקב שלם.

פירוש מעלות הסולם

מח) ויעקב בההיא ירכא וכו': ויעקב, נאמר בו בירך ההיא דהיינו נצח, והוא צולע על ירכו. (עי' זהר בראשית א׳ אות קמ״ב) מטעם שעד הזמן ההוא עוד לא נתתקן בתיקון קוים אלא מחזה ולמעלה דז״א לבד, שהוא חג"ת, ועוד לא נתתקן כלום מבחינות נה"י שהם מחזה ולמטה. ולכן אחר שנגע המלאך בבחינה שמחזה ולמטה, ותקע כף ירך יעקב, שפרחה ממנו י׳ של יעקב, שה״ס המלכות, כי מחזה ולמטה מקומה של מלכות הוא. ונשאר עקב, וסוד הדבר, הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב, דהיינו שיש אחיזה לחיצונים במלכות שנקראת עקב מחמת שהיא בסוף כל הספירות, ובסו״ה רגליה יורדת מות שהם הקליפות וכשנשלמה סוכה בירך שלה, דהיינו שנתקן בה מסך, כי סוכה היא מלשון מסך, לא להמשיך את האור ממעלה למטה שבזה מתבטלת אחיזת החיצונים, אז נאמר ביעקב, ויבא יעקב שלם. כי זה סו״ה ויבן ה׳ אלקים את הצלע, מלשון צולע. כמשי״ת להלן (אות נ׳).
פירוש, עי׳ בזהר בראשית א׳ (אות קמ"ב) כתוב והוא צולע על ירכו דא איהו נצח ישראל. ובאות רמ״ט כתוב הוד שוקא שמאלא דעלה אתמר ליעקב והוא צולע על ירכו. והענין הוא כי עד הזמן ההוא של יעקב עוד לא נתתקן בתקון קוים אלא מחזה ולמעלה שהוא חג״ת, ועוד לא נתתקן כלום מבחינת מחזה ולמטה ששם נה״י, ולכן נבחן שעוד אין בנצח הוד מבחינת ימין, ושניהם נחשבים לבחינת שמאל ולמדרגה אחת, וע״כ לא כתוב והוא צולע על ירכיו לשון רבים ונקראים שניהם בשם נצח, מטעם כי בכלים נבחן שעליונים נגדלים בתחלה וא״כ כל עוד ששני הירכים נחשבים לאחד הם נקראים בשם נצח להיותו העליון לספירת הוד (כנ״ל אות מד) וע״כ הוא נגדל וניכר קודם להוד, ותיקון הנצח היה בימי שמואל ודוד, כמ״ש שם (אות קמג) דלא אתנבי בר נש מתמן עד דאתי שמואל ועליה כתיב וגם נצח ישראל וגו׳. וכן (באות קמה) כתוב נצח ירכא שמאלא דיעקב ובג״כ אתא דוד וכליל ליה בימינא דכתיב נעימות בימינך נצח. אמנם בחינת הוד נשארה בחולשתה, והיא תתוקן לעתיד בגמר התקון, וע״ז כתוב (באות רמ״ט) הוד שוקא שמאלא דעלה אתמר ליעקב והוא צולע על ירכו, דהיינו גם לאחר ששמואל ודוד תיקנו את הנצח והחזירו אותו לימין נשאר הוד בשוקא שמאלא ובחולשתו עד לגמר התקון.