זהר

מז) כד האי אבר אתרשים במלת ברא, כדין רשים סתימאה עילאה רשימו אחרא לשמיה וליקריה, ודא איהו מי, וברא אלה. וגם כן שמא קדישא דאתברכא, דאיהו מה, אתרשים ואפיק מן ברא אבר. והוא רשים באלה מסטרא דא, ואבר מסטרא דא. סתימאה קדישא אלה קיימא, אבר קיימא. כד אשתלים דא אשתלים דא. גליף להאי אבר ה, גליף להאי אלה י.

פירוש הסולם

מז) כד האי אבר וכו' : כשהאבר הזה נרשם במלת ברא, אז רשם הסתום העליון, רושם אחר לשמו ולכבודו, וזה הוא מ"י, וברא אל"ה. וגם השם הקדוש המבורך שהוא מ"ה, נרשם והוציא מן ברא, אבר. והוא רשום באלה מצד זה, ובאבר מצד זה. הסתום הקדוש אל"ה קיים, ואבר קיים. כשנשלם זה, נשלם זה. חקק לאבר הזה אות ה', וחקק לאל"ה הזה אות י'.
ביאור הדברים, עתה מבאר בפרט, ענין המוחין דז"א, שהביא מקודם בדרך כלל. ואומר, שבעת שהאב"ר נרשם במלת בר"א, רשים סתימאה עילאה רשימו אחרא שהיא מ"י. פי', כי אב"ר הוא יסוד ועטרה, וברא, מורה על הסגירו של ג"ר מכח עלית ה"ת לנקבי עינים כנ"ל. ואומר, שהאי עטרה של האבר אתרשים בה"ת שבנקבי עינים, דהיינו כמו שאמר ר' חייא לעיל, דהאי מנעולא שהוא ה"ת, אתרשים ברשימא דמפתחא, שהיא עטרת יסוד, ע"ש. וזה נבחן דהאי סתימא עלאה, שהם או"א עילאין, הנרשמין בה"ת, עשו עתה רשימו אחרא בהאי מנעולא שלהם, דהיינו הרשימא של המפתחא, שהיא עטרה דהאי אב"ר. ואז אקרי מ"י דקיימא לשאלה, דהיינו הראוי לקבל מ"ן, ולהוריד ה"ת מעינים, ולהעלות להם אתוון אלה, שהן אח"פ, שעמהן נמשכות ג"ר דאורות. משא"כ מטרם שהה"ת אתרשים ברשימא דאב"ר, לא היתה שום מציאות להמשכת גה"ר, כי ה"ת עצמה ה"ס שער הנון, שאינו נפתח בג"ר, כנ"ל, וע"כ מטרם דאתרשים בהאי מפתחא דאבר, אינם נק' מ"י כי לא קיימא לשאלה.
וזה אמרו כד האי אב"ר אתרשים במלת בר"א, בעת שה"ת שבמלת ברא קבלה הרשימה דאבר, שהיא המפתחא. כדין רשים סתימאה עילאה רשימו אחרא לשמיה וליקריה ודא איהו מ"י, הנה אז רשים או"א את המפתחא בה"ת שבנקבי עינים שלהם, שתהיה ראויה להקרא מ"י דקיימא לשאלה ולהמשיך מוחין דג"ר כנ"ל. כי אין המוחין נמשכים אלא רק ברשימא דהאי מפתחא.
וז"ש, וברא אלה: דהיינו אחר שנתרשם האי מנעולא שבמלת ברא עם הרשימו דמפתחא, שהוא האבר, ונעשה בסוד מ"י, כנ"ל, הנה אז מ"י ברא אלה, כלומר, שירדה ה"ת מנקבי עינים לפה והעלה אח"פ שהם אתוון אל"ה אל הראש, ונמשכו ג"ר כנ"ל. ומה שאומר ברא אל"ה, שהוא לשון של סתימו, הוא מפני שעדיין אין בהם לבוש החסדים, ונמצאים אתוון אל"ה שעלו, שעוד הן סתימין בשמא, (כנ"ל אות י"ד ד"ה קיימא), ואינן יכולות להתגלות בלי לבוש החסדים.
וז"ש, וג"כ שמא קדישא דאתברכא דאיהו מ"ה אתרשים ואפיק מן ברא אב"ר: המלכות שירדה מעינים לפה נק' מ"ה כי עלמא תתאה נק' מ"ה (כנ"ל אות ח', ע"ש), וזה המסך שהיה מקודם בנקבי עינים ירד עתה לפה ונעשה הזווג עליה והוציאה קומת חסדים, שהיא אור של ברכה, (כנ"ל אות י"ד ד"ה וז"ש בעא). וע"י זה אפיק סתימא של מלת בר"א ועשה אותו לאבר, שהוא יסוד המשפיע חסדים. וז"ש, דאחר דגם שמא קדישא דאתברכא דאיהו מ"ה אתרשים, ואפיק מן ברא אב"ר, כי היה חסר עוד באתוון דאל"ה אור של חסדים לאתלבשא בהו, וע"כ היו עוד אל"ה סתימין בשמא, וע"י אור של ברכה דמ"ה נפתח הסתימו דברא ונעשה לאב"ר משפיע.
וז"ש, והוא רשים באלה מסטרא דא, ואבר מסטרא דא: כלומר, עתה נבחנו בהם ב' מדרגות זה כנגד זה. כי אל"ה שהן אח"פ עם המוחין דחכמה שעודם בחוסר חסדים בסטרא דא. ואבר שהוא היסוד שקבל קומת חסדים מן המ"ה עומד כנגדו מסטרא דא, בחוסר חכמה. וזה אמרו סתימאה קדישא אל"ה קיימא, אבר קיימא. כי אלה שהשיגו המוחין דחכמה הנק' קדש, קיימא בסתימו בפרצוף מסטרא דא, וכנגדו עומד אב"ר בקומת החסדים בפרצוף. וזה אמרו כד אשתלים דא אשתלים דא, כי שניהם יצאו על ידי ירידת ה"ת מנקבי עינים לפה, כי האבר יצא מכח המ"ה שבפה וכן אל"ה שהן אח"פ, עלו למעלה מכח ביאת המלכות מתחתיהם לפה. ונמצא כד אשתלים דא אשתלים דא כי באים בבת אחת.
גליף להאי אבר ה', גליף להאי אלה י': כי ה' מורה על המסך המוציא רק קומת חסדים בלי חכמה, להיותה בחינת מלכות שאינה ראויה לקבל חכמה רק חסדים. וי' מורה, על מסך דזכר הראוי לקבל חכמה. וזה שאמר גליף להאי אבר ה', דהיינו עם המסך מ"ה הממשיך רק חסדים בלי חכמה. וגליף להאי אל"ה י', דהיינו עם מסך דזכר הממשיך חכמה ולא חסדים.