תוכן

מז) והנה קודם ק"ש של שחרית, היה לז"א גם מוחין פנימיים דאבא דיניקה, והיו חסרים לו מקיפים דאבא דיניקה, והם חצוניות העולמות שהם שמות אלקי"ם. ולהמשיך אלו, צריך זיווג חצוניות דאו"א, וגם ישראל סבא ותבונה המזדווגים בבחי' חצוניותם לבד מעצמו ההוא רוחא דשביק בה כנזכר, אשר היא אז מעלה מ"ן שלא על ידינו, אלא ממילא. והענין, כי הנה יש שלשה בחי' בזיווג החצון: א' הוא התבונה עצמה, הנקראת ז' תחתונות דאימא. ב' הוא ההוא רוחא דבגוויה המעלה מ"ן. ג' הם המ"ן עצמן. ויש שם ס"ג בתבונה, ופנימיותו הוא שם א"ל שבשם ס"ג, וחצוניותיו הוא שארית הס"ג, כשתסיר כוללת ג' יודי"ן וא' שהם א"ל מס"ג, וי"א ישארו ס"ט ומשם תקבל הנוקבא בחי' מוחין דאלקי"ם שבה ביניקה, וזו הארת נצח הוד יסוד דתבונה לנוקבא. ועוד מן דלת המוחין משם ב"ן חצוניות, ומהמ"ן דחצוניות. והענין, כי שם ב"ן הזה, הוא עצמו שם ב"ן, ואח"כ תעשה שורש ציורן כמ"ש, ותקח ג' ווי"ן שבו עם הב"ן הנזכר הרי ע', וזהו רוחא דשדי בגוויה, והוא בנימין, כי נמשך אליה בביאה ראשונה מן הזכר עצמו ע"י הזווג. ואף על פי שהוא ב"ן, כבר נתבאר, כי הגבורות שניתנים בסוד זיווג זכרים ולא נקבות ולכן נקרא בן ונקרא רוחא קדמאה דשדי בגוויה, כי הוא מהבירור שהוברר מהמלכים לצורך עצמה של מלכות ביסוד שלה בבחי' זיווג כנזכר, ונקרא נפשה עצמה. וכיוון שנמשך מהבירור, והוא שורש המובחר מכל חלק בירורי המלכים שבבחי' מלכות עצמה, שהוא המלך השביעי, לכן שארית הבירורין מחלק המלך השביעי הנזכר שעדיין לא הובררו, יען אינם חלקי המלכות דאצילות עצמה, אלא הם בחי' הנשמות והמלאכים וכל הנבראים, כי לא נבררו רק הבחי' של העשר ספירות שבכל עולם מאבי"ע, אך כל שאר הנבראים עדיין לא הובררו, והם נבררים מדרגה אחר מדרגה עד שיושלמו, ואז יבוא המשיח בע"ה. ולהיותם שם ב"ן שבמלכות, הוא נקרא נפש שלה עצמה, ודע שהוא גדול מכולם, כי הוא אצי' עצמו מלך השביעי, ולכן כל המ"ן של המלך הח' אינם נתקנים, אלא ע"י שם ב"ן שהוברר מהם, ונמצא כי שם ב"ן קיים לעולם שם הוא, כי הוא עצמות המלכות נפש שלה, אך המ"ן מתחדשים בכל זיווג וזיווג המתבררין, ואין מ"ן של זיווג זה, הם עצמם של זיווג השני, והבן זה מאוד. ואמנם כיון שאותו ב"ן נפש המלכות הוא שורש לכולם ואֵם, ולכן נתקנו ע"י כנודע, לכן הוא נותן חלק ממנו בכל נפש ונפש לשומרו כנודע, בסוד כיבוד אב ואם.