זהר

מז) ויהי יצחק בן ארבעים שנה. רבי בו בשם רבי יוסי, פתח ואמר, ישקני מנשיקות פיהו וגו', בכמה מעלות נברא העולם, דתנינן אמר רבי אחא בר יעקב כל מה שברא קב"ה בעולמות שלו, חוץ ממנו, היו בשתוף. ומי אמר רבי אחא הכי, חס ושלום, דהא במלה דא יסגי פלוגתא בעלמא, דאי תימא הכי, המלאכים שהם נבראים רוח הקדש ממש, יאמר שיש שתוף בהם, הא כל אפייא דדהון ודידן שויין.

פירוש הסולם

מז) ​ויהי יצחק בן ארבעים שנה: רבי בו בשם ר' יוסי פתח ואמר,​ ישקני מנשיקות פיהו וגו' בכמה מעלות טובות נברא העולם, שלמדנו, אמר רבי אחא בר יעקב, כל מה שברא הקב"ה בעולמות שלו חוץ ממנו היו בשתוף. היינו בשתוף מלכות שהיא מדת הדין עם הבינה שהיא מדת הרחמים, שמשיתוף הזה נמצאים הרבה מעלות בעולם.
מי אמר רבי אחא המקשן חשב, אשר שיתוף פירושו שיתוף טוב ורע הנוהג בנבראים, וע"כ הקשה, ומי אמר רבי אחא הכי חס ושלום, שהרי בדבר זה ירבה מחלוקת בעולם, כלומר, כל השומע יחלוק עליו, כי אם תאמר כך, הרי המלאכים שהם נבראים רוח הקדש ממש, יאמר שיש שיתוף, טוב ורע. בהם, אם כן, כל פנים, פנים שלהם ופנים שלנו, שוים. כלומר, שמלאכים ובני אדם שוים.