זהר

מז) ואי תימא אמאי אתי משיחא מיהודה, מיוסף מבעי ליה. אלא דתרויהו ייתון, ובגין דקב"ה לא מקפח שכר כל בריה, יהב מלכותא לדוד, בגין דהוה עשיראה לצדיקים, ושביעאה דאחים. והכי הוא מלכותא דארעא, כעין מלכותא דרקיעא.

פירוש הסולם

מז) ואי תימא אמאי וכו': ואם תאמר, למה בא המשיח מיהודה, מיוסף היה צריך לבא. ומשיב, אלא שניהם יבואו, משיח בן יוסף ומשיח בן דוד. ומשום שהקב"ה אינו מאבד שכר כל בריה, נתנה המלכות לדוד, משום שהיה עשירי לצדיקים, ושביעי שבאחים, וכך הוא, מלכות שבארץ כעין המלכות שברקיע, שהיא ספירה עשירית אם מתחילים למנות מכתר, ושביעית כשמונים מחסד.