זהר

מז) ותרין ככרות בשבת, רמיזין לתרין יודין יאהדונהי. דאדני איהי יחידה מבעלה בשית יומין דחול, ובשבת נחית לגבה. ובגין דא בשבת, כל נשמתין ורוחין ונפשין נפקין ונחתין זוגות, ואין שטן ואין מזיק שליט ביומא דשבתא. ואפילו גיהנם לא שליט, ולא אוקיד בשבת. ובגין דא, לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת. ודא אש נוכראה, אלא אש דקרבנא, אש דקדושה. ולית לארכאה בבציעא דלהון, דהא אתמר לעילא.

פירוש הסולם

מז) ותרין ככרות בשבת וכו': ושני לחם בשבת, רמוזים לשתי יודין של שילוב הויה אדני שהוא יאהדונ"הי. כי אדני, שהיא מלכות, היא יחידה מבעלה, שהוא הויה, בששת ימי החול, שאין להם אז זווג שלם, ובשבת הוי"ה יורד לאדנ"י, ונעשה השילוב יאהדונה"י, וע"כ לוקחים ב' לחם שירמזו על ב' יודין תחילה וסוף של השילוב יאהדונה"י. ומשום זה בשבת, כל הנשמות והרוחות והנפשות יוצאים ויורדים זוגות זוגות, ואין שטן ואין מזיק שולט ביום השבת. ואפילו הגיהנם אינו שולט ואינו שורף בשבת, ומשום זה ​לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת. וזהו אש זרה, אבל אש של הקרבן הוא אש דקדושה, שמותרת בבית המקדש בשבת. ולפיכך אנו צריכים לקחת ב' ככרות בשבת, ולא לפחד משום זוגות. ואין להאריך בענין הבציעה שלהם, דהיינו בשיעור כזית וכביצה, כי כבר נתבאר למעלה (באות כ"ב).