זהר

מז) קום אלעזר, ונטיל קירטא דאיהי שכינתא, ואקיף לה תגא וזריק מנה איהי אבן טפה קדישא, דעלה אתמר ואד יעלה מן הארץ. ובגין דא אסתלקת עזקא מן א׳ מן זרק״א, לקבלא עלה אבן יקרה דאיהי טפה. ומיד והשקה את כל פני האדמה.

פירוש מעלות הסולם

מז) קום אלעזר ונטיל וכו׳: ר׳ שמעון אמר לר׳ אלעזר בנו, קום אלעזר וקח הקלע, שהוא תקון השכינה, היינו מלכות, ותכתיר אותה כתר, כי כתר הוא מלשון כותרת, וזרוק ממנה אבן, שהיא טפה קדושה, היינו שיעלה מ״ן ממלכות לבינה לעורר זווג או"א, שעליה נאמר ואד יעלה מן הארץ. ומשום זה עולה טבעת, מן א׳, שא׳ זו מצויירת מן זרקא, (עי׳ ע״ח שער טנת״א פרק ד׳ שיש אותיות מצויירות מטעמים, ומנקודות ותגין) לקבל עליה האבן היקר שהיא טפה דמ״ד, היינו חכמה הנקראת יקר, ומיד כשיורדת עם המוחין למטה, והשקה את כל פני האדמה. היינו שמקבלת המוחין דפנים בפנים.