זהר

מו) וכרוזא נפיק וקארי ואמר, עלאין ותתאין אסהידו סהדותא, מאן איהו דעביד נפשאן וזכי לחייביא, ההוא דאתחזי לאעטרא ליה, בעטרא דמלכותא על רישיה, ההוא דאתחזי לאעלא השתא קמי מלכא ומטרוניתא, דהא מלכא ומטרוניתא שאלי עליה.

פירוש הסולם

מו) וכרוזא נפיק וקארי וכו': וכרוז יוצא וקורא, ואומר, עליונים ותחתונים העידו עדות, מי הוא שעושה נפשות ומזכה את הרשעים, דהיינו שמחזירם למוטב, ההוא שראוי לעטור אותו בעטרת המלכות על ראשו, ההוא, שראוי לבא עתה לפני המלך והמלכה, כי המלך והמלכה שואלים עליו.
ביאור הדברים. נודע, שז"א ומלכות הם בחינת קו ימין וקו שמאל, וכמו שקו שמאל דבינה אינו מתחבר עם קו הימין דבינה, זולת ע"י מסך דחירק, שמעלה קו האמצעי, שהוא ז"א, כן אין המלכות מתחברת עם ז"א זולת ע"י מסך דחירק שמעלה התחתון, הנעשה אליהם בבחינת קו אמצעי המיחד אותם זה בזה. כמו שהארכנו בזה לעיל (בראשית ב' דף קנ"ב ד"ה ביאור עש"ה).
ומטרם שהתחתון מעלה מ"ן והמלכות היא בבחינת שמאל בלי ימין, אסור לינק ממנה, אבל הרשעים יונקים ממנה וממשיכים ממנה החכמה ממעלה למטה. ואחר שהתחתון העלה מ"ן וחיבר המלכות עם ז"א, אז אין לרשעים עוד מה לינק מן המלכות, ורבים מהם חוזרים מחמת זה בתשובה ומתדבקים בזו"ן. ונמצא שהצדיק הזה שהעלה מ"ן הוא שהחזירם בתשובה ע"י מעשיו, והמשיך להם נפשות דקדושה מזווג זו"ן.
וזה אמרו, עלאין ותתאין אסהידו סהדותא, מאן איהו דעביד נפשאן וזכי לחייביא, דהיינו מי הוא שהעלה מ"ן בסוד מסך דחירק והחזיר את המלכות וחיברה עם ז"א, שעי"ז השיב הרשעים מעון והמשיך להם נפשות דקדושה. ההוא דאתחזי לאעטרא ליה בעטרא דמלכותא על רישיה, כי התחתון הגורם אורות לעליון וזכה בעצמו באותו שיעור שגרם לעליון, (כנ"ל בראשית א' אות שס"ג ע"ש) וכיון שע"י מ"ן שלו נתחברה המלכות עם ז"א וקבלה ג"ר, ע"כ זוכה גם הוא בג"ר, שה"ס עטרא דמלכותא על רישיה. וז"ש, ההוא דאתחזי לאעלא השתא קמי מלכא ומטרוניתא, כי כיון שהוא גרם הזווג דמלכא ומטרוניתא ע"כ ראוי להמצא שם. דהא מלכא ומטרתיתא שאלי עליה. שרוצים להשפיע לו כל מה שגרם להם.