תוכן

מו) ועתה נבא לכוונת הציציות. דע, כי מן המוחין דאבא הנ"ל של ו"ק, המלובשין בנה"י דאבא, מהם היה בחי' הצי"ץ של כהן גדול, כנ"ל בדרוש שקדם. אבל מן המוחין דאימא דבחי' ו"ק, המלובשין בנה"י דאימא כנ"ל, יוצאין שני מיני ציציות: א' הוא ד' ציציות מן מוח החכמה דאימא, שהיא בינה דאבא כנ"ל, ואלו הם בחי' הציציות, שהיו נוהגין בזמן שבית המקדש. שהיה כל ציצית מהם מן ז' חוטי לבן, וחוט השמיני היה של תכלת. אבל אחר החרבן, הם הכל חוטים לבנים, ואין תכלת, לפי שאלו הד' ציציות של אחר כך, הם בחי' ד' מוחין דבינה דאימא, ואין שם תכלת כמו שנבאר. ואין צורך לחזור ולהזכירך, כי כל אלו הציציות, אינם המוחין פנימיים עצמן, אלא הם אור שערות הראש בבחי' מקיפים, והם יוצאין מן המוחין פנימיים עצמן דרך השערות הנזכר, וכנגד כל מה שיש בפנים, כן יש במקיפין, וזכור ואל תטעה בזה.