תוכן

מו) דע, כי ער השחית יותר מאונן, חדא דהשחית בידו, ועוד כי לא היה מחמת סבה, רק מחמת עבירה. ואונן לא היה, רק כי ידע כי לא לו יהיה הזרע. וגם לא היה, רק אם בא אל אשת אחיו, ושחת ארצה. ולזה יהודה חשב, שלא היה צריך רק להביא את ער. ועוד, בעבור שער הניח בה רוחא, דהיינו אין אשה כורתת ברית, אלא למי שעשאה כלי, כי הואיל וכוונתו היה רק שלא תתעבר, אם כן בוודאי הואיל ואין אשה מתעברת מביאה ראשונה, לא שחת זרעו בפ"א. אבל אונן תמיד השחית זרעו, כי כבר היתה בעולה, והיה אם בא תמיד שיחת זרעו ארצה. ומ"מ בעבור שאונן עשה בה מאמר, ודבק בה רוחא ע"י קידושין, שבו ג"כ מדבקין רוחא. וכשבא לצאת, הנכנס ראשון יצא אחרון, ופרץ היה ער, וזרח אונן. וזרח נתן ידו לאמר, כי כיון שלא היה משחית זרעו בידו, היה רוצה לצאת ראשונה ליקח הבכורה דהוא עדיף, והמילדת קשרה על ידו שני, דמ"מ הוא כמי ששפך דמים ואינו טוב לגמרי, וכיון שכן, ראוי שיצא ג"כ ער בראשונה, ומה פרצת עליך פרץ, שנתחזקת, כמשל השפופרת הנ"ל, מי שנכנס ראשון יצא אחרון.