זהר

מו) תא חזי מה כתיב ויחלום והנה סלם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו, פתח ואמר, היה היה דבר ה' אל יחזקאל בן בוזי הכהן בארץ כשדים על נהר כבר ותהי עליו שם יד ה'. היה היה, נבואה לשעתא היתה, דאצטריך על גלותא בגין דשכינתא נחתת בהו בישראל בגלותא, וחמא יחזקאל מה דחמא, לפום שעתא, ואע"ג דלא אתחזי ההוא אתר להאי, בגיני כך היה היה, מאי היה היה. אלא היה לעילא, היה לתתא, דכתיב סלם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, נטיל לעילא ונטיל לתתא. היה היה, חד לעילא, וחד לתתא.

פירוש הסולם

מו) ת"ח כו' ​ויחלום וגו' עולים ויורדים בו: פתח ואמר ​היה היה דבר ה' אל יחזקאל וגו', היה היה, יורה, שנבואה לשעתה היתה, כי היתה נצרכת לחיזוק בני הגלות, להודיעם שהשכינה ירדה עמהם בגלות. (כמ"ש בזהר שמות אות ו') ועל כן ראה יחזקאל, מה שראה, רק לפי שעתו, ואף על פי שאותו המקום לא היה ראוי לכך. כי אין חוץ לארץ ראוי לנבואה, משום זה אומר הכתוב, היה היה. כלומר, שהיה כאן חידוש, ששרתה הנבואה בחוץ לארץ.
מאי היה היה וכו': שואל למה אומר הכתוב היה היה ב' פעמים. ואומר, אלא היה למעלה בז"א היה למטה בנוקבא, שכתוב סלם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, שפירושו לוקח אור החסדים למעלה בשמים, שהוא ז"א, ולוקח למטה בנוקבא הנקראת ארץ, את אור החכמה. כן היה היה, היה אחד, פירושו הויות החסדים מלמעלה, והיה אחד, פירושו הויות החכמה מלמטה, וכבר נתבאר זה לעיל (ב"ב דף קל"ה ד"ה מהכא) שהחסדים מקובלים מז"א, והחכמה רק מן הנוקבא, וע"כ נקראת הנוקבא חכמה תתאה. ע"ש. ואין שלמות לחכמה בלי חסדים, וע"כ לא נמשך אור שלם רק על ידי זווג ז"א ונוקבא ביחד.