פירוש הסולם
מו)
וע"ד מאן דחשיב וכו': וע"כ, מי שחושב לעשות מצוה הוא כאלו עשה אותה. משום שבמחשבתו, גרם שיבוא שפע רב של ברכות ממחשבה ההוא העליונה אל המקום שנקרא מצוה שהוא המלכות, וע"כ כאלו עשה אותה, את המלכות. כש"א ועשיתם אותם. מחשבה הוא ודאי ראש הכל. ואע"פ שמצד מחשבה העליונה ניתנה לו רשות לחשוב, דברים של מצוה מותר, דברים שאינם מצוה אסור. שכתוב לא תחמוד.
פירוש. מחשבה סתימאה דסתימין הוא כתר, שמשם נמשך אור החכמה. אבל חכמה זו אינה מתגלית במקומה, אלא אחר שנתפשטה למלכות ובמקום המלכות היא מתגלה ולא במקום אחר
(כמ"ש בזהר ב"א דף רע"ו ד"ה ועוד כמה). וז"ש,
בגין דההיא מחשבה עלאה, שהוא כתר,
נגדא מבועין דילה לאתרא דחכמתא, שנמשכת ממנה החכמה למקום החכמה,
ולא אתפרש כלל, שאין החכמה מתגלה כלל במקום החכמה, אלא
ומההיא חכמתא עלאה נפקא תורה, שהוא ז"א, הנאצל מחכמה ובינה, והוא מקבל החכמה ממקום החכמה, וגם בו אינה מתגלה, אלא,
ונגיד שקיותא, ששפע החכמה נמשכת,
עד ההוא אתר דחכמה תתאה, דאקרי מצוה שהוא המלכות שנקראת חכמה תתאה, ונקראת מצוה, ובמקום המלכות החכמה מתגלה. וז"ש,
ובר נש לתתא אית ליה מחשבה וכו'
ואע"ג דבסטרא דמחשבה עלאה אתיהיב להו רשו למחשב, כלומר, אע"פ שמותר לו לאדם להמשיך החכמה ממחשבה עלאה,
מלין דמצוה מותר, מותר לו להמשיך משם רק דברי מצוה, דהיינו לצרכי המלכות הנקראת מצוה,
מלין דלאו מצוה, אבל מה שאינו דרך המלכות שנקראת מצוה, אסור להמשיך ממחשבה עליונה, וע"ז
כתוב לא תחמוד.