זהר

מו) דכתיב, ויקח אברם את שרי אשתו וגו', דא גופא, דאיהי לגבי נשמתא, כנוקבא לגבי דכורא. ואת לוט בן אחיו, דא נחש, דלא אעדי כל כך מן גופא, בגין דדבקותא דגופא, לא אעדיו כל כך מניה, אבל אתערותא דנשמתא אלקי ליה תדיר, ואתרי ביה, ואוכח ליה, וכפיף ליה, על כרחיה, ולא יכיל לשלטאה.

פירוש הסולם

מו) דכתיב ויקח וגו': שכתוב ​ויקח אברם את שרי אשתו וגו' שרי אשתו זה הגוף, שהוא כלפי הנשמה כערך הנקבה כלפי הזכר. ואת לוט בן אחיו, זהו הנחש, שאינו סר כל כך מן הגוף, גם לאחר י"ג שנה, משום שגם דביקות הגוף לא תסור כל כך ממנו, אבל התעוררותה של הנשמה מכה אותו תמיד, ומתרה בו ומוכיח אותו, ומכניעו בעל כרחו, ואינו יכול למשול.