זהר

מו) ואליו הוא נושא את נפשו, דא תפלת ערבית, דאיהי אמורים ופדרים, שיורין דקרבנין דיומא. ואינון כגון פרט הכרם, ופאת שדך, דעלייהו אתמר, שירי מצוה מעכבין את הפורענות. לעני ולגר תעזוב אותם, דעמודא דאמצעיתא בר מאתריה, גר אתקרי. ובגין דא, אנא דדרגא דילי עמודא דאמצעיתא, קרינא גרמאי גר בגלותא קדמאי. הה"ד, גר הייתי בארץ נכריה, דאיהו בגלותא רביעא בגינייהו.

פירוש הסולם

מו) ואליו הוא נושא וגו': ואליו הוא נושא את נפשו זהו תפלת ערבית. שהוא כנגד אמורים ופדרים הנותר מקרבנות היום. והם כמו פרט הכרם, ופאת שדך, שעליהם למדנו, שירי מצוה מעכבים את הפורענות. לעני ולגר תעזוב אותם, דהיינו לעמוד האמצעי שהוא ז"א, כי עמוד האמצעי כשהוא חוץ ממקומו, דהיינו בגלות, נקרא גר. ומשום זה, אמר רע"מ, אני, שהמדרגה שלי היא עמוד האמצעי, קראתי את עצמי גר בגלות הראשון. ז"ש, כי גר הייתי בארץ נכריה שהוא, ז"א, רובץ בגלות בשביל ישראל.