זהר

מו) פקודא בתר דא, לדון במחרים נכסיו לכהן, הה"ד כל חרם בישראל לך יהיה. ורזא דא כל פטר רחם לכל בשר אשר יקריבו ליי' באדם ובבהמה. רחם: בהיפוך אתוון בחושבן רמ"ח אברים דב"נ, עלייהו אתמר ברגז רחם תזכור. בתר דכעיס ב"נ, ומחרים ההוא בעירא לגביה, הא שריא אל אחר נחש, דאתמר ביה, ארור אתה מכל הבהמה, ואיהו לשמאלא דב"נ. בגין דא מני קב"ה, למיהב לכהנא, דאיהו רחמי ברכה, לאתכפייא רגז, דאתער בההוא ב"נ מרה, חרבא דמלאך המות, ואתער ימינא לגביה ברחמי, ואתכפייא רוגזא דשמאלא, והאי איהו ברגז רחם תזכור.

פירוש הסולם

מו) פקודא בתר דא וכו': מצוה לאחר זו, לדון במחרים רכושו לכהן. ז"ש כל חרם בישראל לך יהיה. וזה סוד כל פטר רחם לכל בשר אשר יקריבו לה' באדם ובבהמה. רחם בהפיכת האותיות הוא רמ"ח, כחשבון רמ"ח אברים של האדם, עליהם נאמר, ברגז רחם תזכור. אחר שהאדם כועס ומחרים אותה בהמה אליו, הרי אל אחר, נחש, שורה עליה, שנאמר בו ארור אתה מכל הבהמה. והוא לשמאלו של אדם, משום זה צוה הקב"ה לתת אותה לכהן, שהוא רחמים וברכה, כדי להכניע הכעס, כי נתעורר באותו האדם המרה, שהיא חרבו של מלאך המות, וע"כ נתעורר הימין אליו ברחמים, והכעס דשמאל נכנע, וזה הוא, ברגז רחם תזכור.