זהר

מו) הה״ד, ויאמר אל אהרן קח לך עגל, הא אוקמוה עגל ודאי, לכפרא על ההוא עגל, דכתיב ויעשהו עגל מסכה. בן בקר, מ״ט בן בקר, ולא בן פרה. אלא איהו בעי לאתתקנא לגבי פרה, לא אתחזי לקרבא מינה לגבה. מאן דשדר דורון למלכא, חמיתון דנסיב מבי מלכא, ויהיב למלכא, אלא דורנא לשדרא למלכא, מבי אחרא אצטריך, ולא מבי מלכא. ר׳ יוסי אמר, מדידיה לדידיה לא אתחזי. אמר ר׳ יהודה בג״כ בן בקר ודאי ולא בן פרה.

פירוש הסולם

מו) הה״ד ויאמר אל וגו׳: ז״ש, ויאמר אל אהרן קח לד עגל. והרי העמידוהו, עגל, הוא ודאי לכפר על עגל הזה שחטא בו, שכתוב ויעשהו עגל מסכה. בן בקר. מהו הטעם, בן בקר ולא בן פרה. אלא כיון שהוא צריך להתתקן אצל הפרה, הרומזת על המלכות, שפגם בה במעשה העגל, ע״כ אינו ראוי להקריב ממנה אליה. וע״כ לא נאמר, בן פרה. כי מי ששולח מתנה למלך, הראיתם, שיקח מבית המלך, ויתן למלך, אלא המתנה ששולח למלך, צריכה להיות מבית אחר, ולא מבית המלך. ר׳ יוסי אמר הרי משלו אל שלו אינו ראוי להקריב. כי חטא בעגל ומקריב עגל, והיה לו להקריב מין אחר. ומקשה על דברי ר׳ יהודה. אמר רבי יהודה, משום זה בן בקר ודאי, ולא בן פרה.
פירוש. בקר רומז על שור, שהוא מדת הגבורה דז״א. ופרה רומזת על המלכות. וגם המלכות כוללת ג׳ פנים פני אריה פני שור פני נשר. ואם היה כתוב עגל בן פרה, היה זה רומז לפני שור הכלול במלכות. וזה לא יתכן, כיון שפגם במלכות צריך להיות התקון ממקום אחר. וזהו שר׳ יהודה השיב לר׳ יוסי, בן בקר ודאי, כי עגל בן בקר רומז על פני שור שבז״א, שממנו ממשיכים תקון אל המלכות, וע"כ אין זה משלו על שלו, אלא ממקום אחר. ולא עגל בן פרה, שהיה רומז על שור שבמלכות, כנ״ל.