חיפוש מתקדם

חיפוש לפי כותרת
חיפוש בטקסט

אות מו

זהר

מו) ואיהו הוד תמניא יומי דחנוכה, לארבעה ועשרין יומין, דאינון בשכמל״ו. ומיד דעלה זית טרף בפיה, שריא כ״ה על ישראל, בכ״ה בכסליו ואלין אינון כ״ה אתוון דיחודא, דאינון שמע ישראל וגו'. ודא איהו חנוכ״ה: חנו כ״ה. אבל נצח, אתמר ביה ותנח התיבה בחודש השביעי. בגין דנצח ביה רמיז נח צדיק. וביה והמים גברו מאד.

פירוש מעלות הסולם

מו) ואיהו הוד תמניא וכו': והוד היא ספירה המאירה בשמונת ימי חנוכה, לכ״ד הימים של חודש כסליו, עד חנוכה, שהם נגד כ״ד אותיות של ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, דהיינו תקון הדינים של המלכות בסוד יחודא תתאה, ומיד שעלה זית טרף בפיה, ונתגלה השלימות שבשורש המלכות, בנרות חנוכה שמדליקים משמן זית (עי׳ סלם פרשת תרומה דף פ׳ אות רמ"ג ד״ה פירוש) שורה כ״ה על ישראל, בכ״ה בכסליו, דהיינו קומה שלימה של חמשה פרצופים, וכל אחד כלול מחמשה שהם כ״ה, להשלים כ״ה בחינות של אור ואלו הם כ״ה אותיות של היחוד העליון של ז״א שהם שמע ישראל וגו', כי אחר ששורש המלכות נהפך לאור, הרי היא שוה בטהרתה כמו ז״א, ויש לה כ״ה בחינות של אור כמו ז״א. וזה חנוכה: חנ״ו כ״ה. אבל נצח שהוא ספירה השביעית נאמר בו ותנח התיבה בחודש השביעי, משום שבנצח רמוז נח צדיק, ובו נאמר והמים גברו מאד.
פירוש. בשער הכונות בענין חנוכה דרוש א׳ כתב וז״ל בא״ד, אבל ענין חנוכה ופורים הוא באופן אחר כי תרוייהו אינון בהוד, ואעפ״י שבתפלת שחרית בחול ביארנו דיעקב בנצח ומלכות בהוד, וכפי זה החול הוא יותר קדוש מחנוכה ופורים אשר תרוייהו אינון בהוד, אבל הענין הוא על דרך שביארנו בדרוש ר״ח בענין הי״ט כי הנוקבא יש לה אז תוספת קדושה, לפי שאז מקבלת הארותיה ע״י עצמה שלא ע״י בעלה. וכן הוא כאן כי הנה בחול יעקב יונק הארתו וחלק הארה שלה מן הנצח ומן ההוד, ואח״כ נותן לה הארתה ונמשך מן ההוד על ידו, אבל עתה בחנוכה ופורים, היא יונקת חלק הארותיה מן ההוד ע״י עצמה, שלא ע״י בעלה ואינה טפילה אליו כימי החול. והנה ענין זה הוא תוספת קדושה אליה בזמנים אלו יותר מבחול. עכ״ל.
והנה בכדי להבין את התוספת קדושה שיש באלו הימים, והפירוש של תרוייהו אינון בהוד, וסוד תיקון ההוד שנעשה בחנוכה ע״י החשמונאים מתתיהו ובניו, צריכים להבין את ההפרש הגדול ממוחין דאחור של הנוקבא אל המוחין דפב״פ, כי נודע שמלכות דצמצום א׳ נגנזה ברדל״א, (ע״ח שער א״א סוף פ״ב) וכל בחינות המלכיות שישנן באצילות הנעשות לנוקבין הן ממלכות דצמצום ב', שהיא בחינת ה״ת בעינים, ומוציאה אח״פ לחוץ, וממלכות זו יצאה בחינת הקטנות של כל פרצופי אצילות, וכל הבחינות של גדלות נעשות ע״י הארת הזווג של ע״ב ס״ג המורידה את ה״ת מעינים לפה כי הארת ע״ב דא״ק הקודמת לצמצום ב', יכולה להוריד את ה״ת למקומה שבצמצום א', ועי״ז מוחזרים אח״פ אל המדרגה, ויוצאים נה״י דכלים וג״ר דאורות. והנה גדלות זו יכולים כל הפרצופים לקבל מבחינת הזווג הנעשה בג״ר דא״א בעת עליתם לרדל״א, ע״י שהם מקבלים שם בחינת מלכות דצמצום א׳ הנקרא פה, ואז יורדת ה״ת מעינים לפה גם מבחינת המדרגה התחתונה שעלתה ונכללה שם בזווג ההוא, אמנם פרצוף מלכות דאצילות שהיא נוקבא דז״א, הנקראת רחל, אינה יכולה לעלות שמה ולהכלל בהזווג ההוא במ״ן של המזלות ונוצר ונקה, ולקבל משם הארה להורדת ה״ת מעינים שלה אל הפה, כדי לקבל משם נה״י דכלים וג״ר דאורות, משום כי אותה המלכות הכלולה בשערות דיקנא דא״א אינה בחינת מלכות ממש, כי היא נגנזה ברדל״א, אלא שהיא בחינת יסוד דמלכות, כי מזל ונקה אינו נבחן למלכות דדיקנא, אלא ליסוד דדיקנא לבד. וכיון שאין שם בחינת מלכות ממש אין המלכות דאצילות שהיא נוקבא דז״א יכולה להכלל שם, כי אין לה כלום מבחינת עצמותה שהיא מלכות, כי בחינת יסוד דמלכות, היא בחינת זכר, ואינה יכולה להכלל בבחינות מ״ן אלו, רק לעתיד לבא אחר שתתגלה המלכות דצמצום א׳ הגנוזה ברדל״א בסוד ראש פנה, אז תוכל גם המלכות לעלות ולהכלל בג״ר דא״א בעת עליתם לרדל״א ולקבל קומת הזווג מבחינות המ״ן של צמצום א', שאז תקבל נה״י דכלים וג״ר דאורות שלה בשלימות.
וז״ס שאין בנין המלכות נשלמת בסדר המדרגה כשאר הפרצופים, אלא בסוד ויבן ה׳ אלקים שהם או״א, את הצלע שהיא המלכות דהיינו שאו״א בונים אותה בהיכל שלהם למעלה, שזה נעשה ע״י עלית נה״י דא״א לחג״ת, וחג״ת דא״א לחב״ד, שאז נמצאים זו״ן שהלבישו לנה״י דא״א, ואו״א שהלבישו לחג״ת דא״א, מלבישים עתה לחב״ד דא״א. וג״ר דא״א עצמו נמצאים עתה במקום רדל״א, ומקבלים שם קומת הזווג על המ״ן של המזלות, המורידה את ה״ת מעינים לפה, וע״י כפיפת ראש דא״א ממקום עליתו אל המקום הקבוע שלו ששם עומדים או״א, נמצאים או״א ג״כ כלולים בזווג זה, ומקבלים גם הם קומה זו. ועל דרך זה בסוד כפיפת ראשם דאו״א ממקום עליתם, למקומם הקבוע שהוא חג״ת דא״א, ששם עומדים עתה זו״ן, נמצאים גם זו״ן מקבלים קומה זו של המזלות, ואז יורדת ה״ת מעינים גם בנוקבא לבחינת פה שלה, ומחזרת את אח״פ שלה למדרגתה, שהם נה״י דכלים, ונשלמה בבנין פרצופה וראויה לקבל גם ג״ר דאורות.
והנה עליה זו לבנין פרצופה של המלכות נבחנת להתכללות הוד בנצח דא״א, כי עלית זו״ן נעשה ע״י עלית נה״י דא״א לחג״ת שלו, ונודע אשר נצח דז״א הוא בחינת ז״א והוד דז״א הוא בחינת נוקבא, כי חג״ת שבז״א הם מהתכללות העליונים שהם כח״ב. אלא כיון שכח״ב ירדו לבחינות ו״ק נשתנה שמם ונקראים בשם חג״ת (עי׳ בהקדמת ספר הזהר במראות הסלם דף ו׳ ד״ה ומה) ונבחן עתה בעת עליה אשר הוד דא״א עם הנוקבא הכלולה בו, נכללים בנצח דא״א ששם עלה ז״א, דהיינו שהיא נעשית לבחינת שמאל דנצח, שבזה נעשה הנוקבא כבחינת דכורא כמו ז״א, ואז יכולה גם הנוקבא דז״א לקבל מקומת הזווג של המזלות דא״א.
והתכללות זו דנוקבא בנצח גורמת ג״כ להתכללות הנוקבא הגדולה של ז״א, בנוקבא הקטנה שהיא רחל. כי נוקבא הגדולה שבגופו דז״א, היא בחינת מלכות הכלולה בדכר, ורק הנוקבא הקטנה היא בחינת מלכות נמשכת מהוד דא״א, אבל הנוקבא הגדולה שבגופו דז״א היא נמשכת מנצח דא״א כמו ז״א עצמו, ולכן עתה שעלתה הנוקבא הקטנה ונכללה בנצח דא״א, הרי יורשת בזה גם בחינת הנוקבא הגדולה, ונעשתה רחל לבחינת מלכות דנצח. וכל המוחין דאבא ואמא שנתלבשו בנוקבא שבגופו דז״א, מתלבשים עתה ברחל שנעשתה כמדתה של הנוקבא הגדולה דז״א.
אמנם אין המלכות יכולה לעמוד עם המוחין ההם, שהם בחינות מוחין היוצאים על מסכים דדכורין, כי הגם שיכלה לקבל המוחין ע״י התכללות של הוד דא״א בנצח, אבל אחר שירדה עם ז״א למקומה, הרי נגלה שוב בחינתה שהיא בחינת הוד הצריכה למ״ן נוקבין, וע״כ אינה יכולה להזדווג עם המוחין ההם, כי אין לה בחינות מ״ן בהיותה במקומה, ונשלמה בזה שהיא יכולה להעלות את אח״פ שלה כדי להשלים את בנין פרצופה ולפיכך היא נחשבת לבחינת אב״א, אע״פ שהיא בקומה שוה עם ז״א. ועוד יש חסרון, כי המוחין האלו נמשכים לה עתה מהיכל או״א, והם מבחינת חכמה בלי חסדים, וכיון שאין החכמה יכולה להתלבש בנוקבא בלי חסדים, ע״כ אין היא יכולה לעמוד במוחין אלו, שז״ס קטרוגה אין ב' מלכים יכולים להשתמש בכתר אחד, ונאמר לה אז לכי ומעטי את עצמך, דהיינו שתחזור לנקודה תחת יסוד דז״א, ולבא לבחינת עיבור מחדש, שאז מקבלת מבחינות מ"ן כבחינתה, והיא ממלכות הנמתקת במדת הרחמים דבינה, כי מלכות שלה עצמה הרי נגנזה ברדל״א, ומלכות זו היא בחינת צמצום ב׳ המשמשת באצילות, אמנם ממלכות זו אין לה רק ו״ק בלי ג״ר, וכדי לקבל המוחין דג״ר שהם מוחין דפנים, נכללת מלכות זו דבינה בעטרא דגבורה שבמוחין דז״א, וכשיוצאת קומת ג״ר על עטרא דגבורה דז״א, נמצאת גם המלכות דאמא מקבלת קומה זו מהתכללות בה. ואח״ז מושפעים מן ז״א מוחין אלו אל הנוקבא, ויש לה מוחין דג״ר, הבאים בהתלבשות החכמה בחסדים, והיא יכולה לעמוד עם ז״א פב״פ.
הרי נתבאר ההפרש הגדול ממוחין דאחור של הנוקבא, אל המוחין דפב״פ, כי במוחין דאחור שהם לבנין פרצופה, נמצאים מתלבשים בה המוחין דמזלות כמו שמתלבשים בז״א עצמו, שהם באים מזווג או״א על המ״ן דצמצום א', בסוד שני המאורות הגדולים.
משא״כ המוחין דפב״פ, הבאים מזווג שנעשה בראש ז״א על מלכות דאמא הנכללת בעטרה דגבורה דז״א, ומקבלת רק בחינת הארה לבד מן המוחין של המזלות שבראש ז״א, אמנם עיקר המוחין הם ממלכות דאמא, שהיא צמצום ב׳ ובחינות ו״ק. ואין לה בחינות ג״ר רק בעת הזווג עם יסוד דז״א ולא אחר שנפרשה ממנו. וגם כתרו גדול מכתרה.
וזה אמרו ואיהו הוד תמניא יומי דחנוכה אשר בחנוכה נעשה תקון ההוד, המרומז בשמונת ימי חנוכה, ומפרש לארבעה ועשרים יומין דאינון בשכמל״ו דהיינו התקון של התכללות הוד בנצח שעי״ז הנוקבא שהיא בהוד נשלמת בתקון פרצופה ומעלית את האח״פ שלה שהם נה״י דכלים, אמנם האורות לא יכלה לקבל להיותם אורות החכמה בחוסר חסדים, ולכן היא עומדת בעת ההיא אב״א עם ז״א, ולהיפך, כי אז הזמן של התגברות הדינים והחושך, שז״ס הצרה העצומה שהיתה אז לישראל, ואמרו לישראל כתבו לכם על קרן השור שה״ס קו השמאל, שאין לכם חלק באלקי ישראל. וע״י המסירות נפש של מתתיהו כהן גדול ובניו, שקנאו קנאת ה׳ צבאות על כבוד התורה וקדושת השי״ת, אז ומיד דעלה זית טרף בפיה ונתגלה המלכות דמנעולא, (עי׳ בסלם פרשת שלח מאמר העטרה של משיח)) נעשה נס ושריא כ״ה על ישראל בכ״ה בכסליו ואלין כ״ה אתוון דיחודא דאינון שמע ישראל וגו׳ דהיינו שגרמו שיתפשטו החסדים בעת ההיא אל הנוקבא אשר אז יכלה לקבל גם החכמה והדליקו נר חנוכה מן השמן הרומז לחכמה ודא איהו חנוכה חנ״ו כ״ה הרומז אל החסדים של היחוד העליון שנתגלה בנוקבא בעת ההיא, ותכף נתלבש בה ונגלה גם החכמה, אשר התגלות זו תהיה רק בזמן גמר התקון, אחר שתתגלה המלכות דצמצום א' בסוד אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה. וזוהי ההפלאה הגדולה שהיתה בחנוכה.
והנה נצח שהוא ז״א כשנה״י שלו מתלבשים במוחין דנוקבא, אז הדינים שלו שהם דינים דכורין הנמשכים מצמצום א', שהם בחינות דינים תקיפין, הם נמתקים במוחין דנוקבא, שהיא נמשכת ממלכות דאמא שהם רחמים מצמצום ב', ונח לפני המבול שלא בקש רחמים, ועונות התחתונים גברו ולכן נתגלו הדינים הקשים דנצח, וזה אמרו אבל נצח אתמר ביה ותנח התיבה בחודש השביעי שה״ס נצח ספירה השביעית ממעלה למטה, בגין דנצח ביה רמיז נח צדיק ולא נתלבשו אז הנה״י דנצח שהם נה״י דז״א בהוד שהוא הנוקבא, אלא וארובות שמים שה״ס ז״א נפתחו, ולכן וביה המים גברו מאד. (ע״י ע״ח שער מיעוט הירח פ״ב).