זהר

מו) באמצעיות צריך למשאל, דתמן ו״ו, חד מארי כתיבה, וחד מארי חתימה. ואינון ו׳ עלאה, ו׳ תתאה, כלילן י״ב פרקין. תלת קדמאין, רישא ותרין דרועין. תלת בתראין, גופא ותרין שוקין. הא אתפטר ממלכא, בג״ד צריך למיתב תלת פסיען לאחורא. ורזא דמלה, ויאסוף רגליו אל המטה.

פירוש מעלות הסולם

מו) באמצעיות צריך למשאל וכו': בברכות האמצעיות צריכים לשאול צרכיו, כי שם ישנן ב' ווין, א׳ בעלי הכתיבה, וא׳ בעלי החתימה, והן ו׳ עליונה היינו תפארת, ו׳ תחתונה יסוד. כלולים י״ב פרקים נגד י״ב ברכות האמצעיות, שלש ברכות הראשונות הן הראש ושתי זרועות עד החזה. שלש אחרונות הן הגוף וב׳ שוקים היינו מן החזה ולמטה. ועתה שהוא עת הזווג, הרי מתפטר מן המלך והולך לו כדי לא להמשיך הארת הזווג ממעלה למטה. משום זה צריך לחזור שלש פסיעות לאחוריו, וסוד הדבר ויאסוף רגליו אל המטה.
פירוש, ענין כתיבה וחתימה באורות עליונים הוא, כתיבה ה״ס עליית מלכות לבינה שה״ס צמצום הב', שכל הזווגים נעשו בעינים של כל המדרגות ונתמעטו לאורות נפש רוח מלובשים בחב״ד חג״ת, כי ג׳ קוים דגלגלתא הם חב״ד, וג׳ קוים דעינים הם חג״ת. וחסרות נה״י דכלים וג״ר דאורות, שז״ס הקטנות שנעשה בכל המדרגות, כי אח״פ דראש נעשו לתוך. וגוף, ואח״פ דתוך נעשו לבחינת סוף, ואח״פ דסוף יצאו לגמרי מן המדרגה ונמצא שתפארת נעשה למקום הסיום וזהו סוד הכתיבה שמרמז התעבות הדברים כמו דיו המשחיר את הניר הלבן. אמנם כל זה נעשה לצורך זו״ן, אשר משורשם לא היו ראוים לקבל שום מוחין שהם אור ישר מאין סוף ב״ה, וע״י עליית מלכות לבינה הרויחה, שע״י עליית מ״ן ממצות ומע״ט של התחתונים נעשו זווג ע״ב ס״ג ונמשכת הארה חדשה מלמעלה המורידה את המלכות ומקום הזווג בחזרה למקומה תחת התפארת, ויוצאת מדרגה שלמה של נפש רוח נשמה חיה יחידה שהם מקובלים בספירות בינה ותפארת שנכללו קודם לכן במלכות הראויות לקבל את אור העליון וז״ס החתימה כי ע״י חזרת אח״פ דעליון עולה עמהם הרשימות דגלגלתא עינים דתחתון, וע״י הזווג שנעשה על רשימות אלו, יצאו מקודם מוחין בהעליון בסוד תלת נפקי מחד שהוא התחתון שעלה והכריע בין ימין ושמאל דעליון. ואח״כ נחתמים המוחין הללו גם בתחתון עצמו בסוד חד בתלת קיימא.
וזה אמרו (באות מ״ה) בתלת קדמאין וכו' דאלין תלת כתבין דהיינו חג״ת דז״א שבגדלות הם עולים ונעשים לחב״ד. ותלת בתראין חתמין שהם נה״י דז״א הנעשים לחג״ת ומלכות עולה עמהם לתפארת דתמן איהי בית קבול חותמא דקשוט. כי אחר שעלתה לתפארת שהיא בינה דגוף נמתקה באורות דבינה ונעשית לבית קבול לכל אורות דז״א, בסוד י״ב האמצעיות דתמן וו דהיינו ו״ק דז״א כלולים במלכות, וו״ק דמלכות עצמה, וכל ו' כלולה ממארי כתיבה שה״ס קטנות ומארי חתימה שה״ס גדלות. ומפרש תלת קדמאין רישא ותרין דרועין דהיינו חב״ד חג״ת עד החזה שהם מאירים גם בקטנות עם אורות דנפש רוח. תלת בתראין גופא ותרין שוקין דהיינו מחזה ולמטה המאירים בגדלות. כי ב׳ בחינות אורות ישנן בזווג זו״ן א׳ היא סוד הנשיקין והחבוק שהם מאירים מלמטה למעלה וה״ס ג' ברכות הראשונות, וי״ב האמצעיות. וכן יש בחינה ב׳ המאירה מלמעלה למטה שבה זווג היסודות. וכיון שהגיע לשים שלום דהיינו לעת הזווג הא אתפטר ממלכא כי אסור לעמוד שם היות שבזמן הזיוג מאירה החכמה מלמעלה למטה, וזה עון חמור להמשיך החכמה מלמעלה למטה וזה היה החטא עצה״ד, כי עם גלוי החכמה מתגלים גם הדינים הנגרמים מחמת המשכת החכמה ממעלה למטה, והרוצה להמשיך או להתפלל על קבלת הארת הזווג נבחן כעומד לפני המלך בעת הזווג שזה אסור, בג״ד צריך למיתב תלת פסיען לאחורא היינו להתדבק בגלוי הדינים הנגרמים מחמת המשכת הארת החכמה ממעלה למטה שהם הדינים של כל ג׳ עולמות בי״ע, וגורמים מיתה בעולם, ורזא דמלה ויאסוף רגליו אל המטה ולמסור נפשו לה', בסו״ה אליך ה׳ נפשי אשא. (עי׳ זהר במדבר אות ע״ג). כי מטה ה״ס מלכות דאצילות לכן אסף רגליו שה״ס בי״ע, הנקראים רגלים, למעלה היינו לאצילות. כי לפני גמר התקון בסוד מטי רגלין ברגלין, אסור להמשיך הארת חכמה לבר מאצילות. (עי' להלן תקון י״ח אות קנ״א).