זהר

מו) רפ״ה איהו לעילא מאתוון, ועליה אתמר ודמות על ראשי החיה רקיע כעין הקרח הנורא נטוי על ראשיהם מלמעלה ודא איהו רפ״ה. נטוי על ראשי חיון, דאינון יהו״ה, ד׳ אתוון ודאי, דגש איהו מלגאו דאתוון, כגוונא דא יּהּוּ״הּ. רפ״ה מלבר כגוונא דא יֿהֿוֿ״הֿ. ואינון כמתג ורסן לאותיות, ובהון והחיות רצוא ושוב, רצוא בדג״ש, ושוב ברפ״ה.

פירוש מעלות הסולם

מו) רפה איהו לעילא וכו': סימן של אות רפה הוא למעלה מן האותיות, דהיינו קו מושכב לרוחב הרומז לחסדים, ועליו נאמר ודמות על ראשי החיה רקיע כעין הקרח הנורא נטוי על ראשיהם מלמעלה. וזה הוא רפה, נטוי על ראשי החיות שהם ד׳ אותיות הוי״ה ודאי. כי אריה ה״ס י׳ משם הוי״ה, שור ה״ס ה׳ ראשונה, ו׳ ה״ס נשר. וה׳ תחתונה ה״ס פני אדם. וסימן של דגש הוא בפנים האותיות כעין זה י ה ו ״ ה באותיות דגושות, ורפה היא מבחוץ, כעין זה י ה ו ״ ה באותיות רפויות. והם במתג ורסן אל האותיות, שיאירו בסדר של קו האמצעי שחכמה תאיר מלמטה למעלה, וחסדים מלמעלה למטה. ובהם סו״ה והחיות רצוא ושוב רצוא בדגש, ושוב ברפה.
פירוש. כי מקרא זה נאמר בעת שהחיות מקבלים מהארת הזווג של זו״ן דאצילות, אז הכולל שלהם הוא בסוד רצוא ושוב, שהימין שהוא בבחינת ו״ק בלי ראש, דהיינו חסדים בלי חכמה, הוא בסוד רצוא אל השמאל לקבל ממנו בחינת חכמה שז״ס רצוא בדגש שנקודת דגש רומזת להמשכת החכמה לתוך האותיות שהן הכלים. ושוב ה״ס החזרת לימין אחר שנכלל בשמאל וקיבל בחינת ג״ר משם, הוא שב למקומו לימין וחוזר לחסדים, שאז הוא בכל השלימות. בדוגמת מתג ורסן, אשר הרוכב מחזיק בהם את הסוס, ומריצו לפי רצונו של הרוכב, ולפי הכיוון שהוא נותן לו.