זהר

מה) כגוונא דא ויכלו השמים והארץ. ואי תימא, ויכל אלהים ביום השביעי. ודאי הכי הוא, דכל עלמא, אע"ג דכל עבידן אשתלימו כל חד וחד, עלמא כלא לא הוה שלים בקיומיה, עד דאתא יומא שביעאה, דכד אתא יומא שביעאה, כדין אשתלימו כל עבידן, ואשלים ביה קב"ה עלמא, הה"ד ויכל אלהים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה. בהאי, אשתלים בקיומא כל עבידתא דעבד, וע"ד ויכל אלהים ביום השביעי.

פירוש הסולם

מה) כגוונא דא ויכלו וכו': כעין זה, ויכלו השמים והארץ. שפירושו שהם נשלמו מאליהם. ואם תאמר, הרי כתוב, ויכל אלקים ביום השביעי, הרי שהאלקים כלה והשלימם, ולא מאליהם. ודאי כך הוא, שכל העולם, אע"פ שכל המלאכות נשלמו כל אחת ואחת, עכ"ז העולם כולו, לא היה שלם בקיומו עד שבא יום השביעי, כי כשבא יום השביעי, אז נשלמו כל המלאכות, והשלים בו הקב"ה את העולם. ז"ש, ויכל אלקים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה, בזה, בשביעי, נשלם בקיום כל המלאכה שעשה. וע"כ, ויכל אלקים ביום השביעי.