תוכן

מה) ונבאר עתה ענין המוחין פנימיים בתוך גלגלתא דנוקבא, ואחר כך נבאר ענין התפילה של יד, שהם המקיף שלה במצח שלה. והענין, כי הנה המוחין פנימיים, אינם רק בבחי' תרין מוחין בלבד, לפי שהיסוד של ז"א אינו מתפשט עד מקום הנוקבא כנודע. וגם לטענה הנ"ל, כי העיטרא דחסד נגנז אותו המועט שנשאר ממנו ביסוד שבו, ולכן אין בה רק תרין מוחין, שהם נו"ה של ז"א. והנצח בו כח החכמה, וההוד בו כח הבינה והגבורות. ובזה תבין, איך מלכות היא בשמאל, כי הרי רובה מן השמאל, כי בשמאלא יש בינה וגבורות, ובימינא לא יש אלא חכמה בלבד. ואמנם ודאי הוא, כי היסוד של ז"א, ודאי שגם הוא נכנס ברישא דנוקבא, ובתוכו נתלבש עיטרא דגבורה. ובזה תבין מ"ש בזוהר, דיסוד נטיל לשמאלא, ורובו הוא דין, והוא בחי' היסוד, בהיותו כאן במלכות, לפי שעיטרא דחסד שבו הוא מועט מאד, ועיקר מה שיש כאן ביסוד למטה בהיותו במלכות, הוא בבחי' עיטרא דגבורה, ולכן נקרא היסוד בחי' דין.