תוכן

מה) יש לשאול, האיך אפשר שתתיירא להודות שצחקה על מה שאמר הש"י, ולא תתיירא לומר שקר וכזב, ובפרט להכחיש את הש"י, ואדרבא גדול עון זה מעון השחוק. אך הענין הוא, כי הש"י א"ל למה זה צחקה שרה, ולא אמר כדברי שרה, שאמרה ואדוני זקן, רק ואני זקנתי, כדי להטיל שלום בין איש לאשתו. והנה ותכחש שרה, פי': לא שכחשה ואמרה בפירוש לו שלא צחקה, שזה א"א, שודאי צחקה, ואיך תכחש להש"י, בהיות שהש"י אמר שצחקה. אמנם בדברי שרה, לא היו מפורשין לאמר על מה זה כחשה שרה להש"י, רק דרך סתם כחשה ואמרה, לא כך הוא. וכפי כוונת שרה מה שכחשה אינו על השחוק רק על מה שאמר הש"י ואני זקנתי, כי לא כך היה רק ואדוני זקן, וע"ז כחשה, כי הרי ראתה שחזרה לימי עידונה, ולא צחקה רק לסיבת ואדני זקן. אמנם הכתוב נתן טעם שכחשה שרה, ולא אמרה בפירוש כוונתה רק סתם, לז"א לאמר לא צחקתי כי יראה, פי': כוונת שרה היה בשני פנים, כי היא כחשה דרך סתם, והש"י יודע לבבות, יכיר על מה זה כחשה, שהוא על מה שאמר ואני זקנתי, אך לא רצתה לפרש דבריה, כדי שלא יריב בעלה אברהם עמה, לאמר שתלתה בו הגרעון, במ"ש ואדני זקן. לכן כחשה סתם ואמרה לא כך היה ואז יבין אברהם, כי כוונתה היה לומר לא צחקתי כלל. וזהו ותכחש שרה לאמר לא צחקתי, פירוש: כי כחשה דרך סתם, כדי שיוכרו דבריה, כאלו אומרת לא צחקתי. אך כוונתה היה לדבר אחר כנ"ל. וא"ת א"כ למה לא פירשה דבריה, לז"א כי יראה, לכן לא גלתה מה שכחשה רק דרך סתם, כדי שלא יבין אברהם רק שלא צחקה. ולז"א מלת לאמר המיותרת, אלא לאמר קאי על אברהם, שיאמר לא צחקתי כלל. והנה כפי ראות הטבע בני אדם הוא, שאחר שהש"י שינה מפני השלום את הדבר, וא"כ קשה שהיא תכחשהו, ע"ז היה ראוי שיאמר לה ודאי כדבריך כן הוא, אבל מפני השלום שניתי. אבל ענותנותו של בורא עולם הוא, אף שכחשה שרה, לא רצה לפרסם הענין, כדי שלא תפול קנאה ומחלוקת ביניהן, לכן לא חזר ואמר לה, רק ויאמר לא כי צחקת. (זה שמעתי מפי מורי ז"ל).