תוכן

מה) וכנגד ד' אותיות השם, עשה הש"י ד' עולמות: אבי"ע. והיתה הכוונה, כי להיותו תכלית הרוחניות, לא היה אפשר לעשות זה העולם הגשמי, כ"א ע"י מרחק רב. והנה בעולם האצילות, אין שם לא מלאך ולא שרף, אלא שמו לבדו. וכמו המלך מתיחד בחדר פנימי לבדו, ויש לו עוד מקום שמתגלה לדבר עם שריו ועבדיו, שרוצה להנהיג מלכותו, ואלו הן שאר העולמות. ובעולם האצילות כבר הוא נזכר בשם, והשם בהכרח מורה איזה גבול, אבל למעלה מזה, אין רשות אפילו להזכיר שם ח"ו. וכנגד עולם האצילות אמר, כל הנקרא בשמ"י, כי שם יש קריאת שם, ולכן אמר בו כל, כי כל שאר עולמות תלויין בזה. ואח"ז ברא עולם הבריאה, הנקרא כסא הכבוד, כי שם נתגלה על ידי התלבשות, כי שם כסא, וזה כבודו. כענין ר"י קרא למאניה מכבדותי, ולזה אמר ולכבודי בראתיו. ואם יצא עולם הבריאה ממקומו, ויעלה מעט בגבול עולם האצילות, יתבטל מיד וישרף ואינו מתקיים, כ"א במקומו. ובעולם היצירה, אם יתקרב לעולם הבריאה, ישרף ויתבטל, וע"ז אמר הכתוב יצרתיו. וכנגד עולם העשיה, אמר אף עשיתיו, והיתה הכונה בד' עולמות, להסתיר עצמו לבוש אחר לבוש, כדי שיכולין עולם הנבראים להתקיים. וזש"ה כבוד אלקים הסת"ר דב"ר, כי בדבר ה' שמים נעשו, ואם היה דברו יוצא מגולה, לא היה אפשר לעולם הגשמי להעשות, אלא ע"י העלם והסתר, שהעלם והסתר דבריו מלבוש אל לבוש, יכולין העולמות להעשות ולהתקיים, והוא כדמיון אש השורף, ויש דברים שיוכלו להתקרב אליו ולא ישרפו מהרה, כאבנים וכיוצא בהן, ואם היה שם במקומו קש או תבן ישרוף מיד, אבל אם יתרחק התבן והקש מהאש שיעור רב, אזי לא ישרוף מיד.