תוכן

מה) הוא ב' שמות מ"ה ואדנ"י. וכבר ידעת מענין ה' בחינות שיש למשה. בהתפשטות יסוד אבא, מקומו בין ב' זרועות בת"ת ז"א, הוא שם משה. והנה שם ע"ב בחכמת ז"א, וס"ג בבינה ומ"ה בחג"ת, ובמלכות תבונה אדנ"י. שמשם מתפשט לנוקבא דז"א שמשם מתחלת. ואלו הב' שמות בוקעים דרך יסוד התבונה, להאיר ביעקב. ובחר בינה המ"ה ליעקב, והם ה' לנוקביה. וכשהיה משה מדבר עם (הקב"ה), ואחר כך עם ישראל, היה מתבקע היסוד ומתגלה ישראל, כי ישראל היו מוכנים, ואז היה מסיר המסוה ונשאר האור מגולה. כי מ"ה ואדנ"י מכוסה אורם בתבונה, וכשאינו מדבר אלא עם העם, כדי שלא יהיו מכסה האור בב' שמות מ"ה ס"ג. ואין האור מתגלה כל כך. ולפי שזה הכיסוי אינו מהכלי, כמו תבונה שמכסה ב' בחינות עליונות, ואינו אלא כסוי ע"ב מאד ממנו, שמ"ה וס"ג לגבי אבא כגופא לנשמתא, לזה היה מכסה משה, וסוף סוף המכסה גופו איש עשאו רק מסוה, אבל הארת פניו היתה מאירה דרך המסוה.