זהר

מה) עוד אמר רבי יהושע, האי מהימנותא, דאמרו רבנן לרובא דעלמא, דזמינין אינון בהאי סעודתא דלויתן וההוא תורא, ולמשתי חמרא טב, דאתנטר מכד אתברי עלמא, קרא אשכחו ודרשו, דכתיב ​ואכלתם לחמכם לשובע. דאמר רבי זירא, כל מיני פיתוי, פתה הקב"ה לישראל, להחזירם למוטב, ודא הוא יתיר מכלהון, דאמר להו ואכלתם לחמכם לשובע. ובקללות,​ ואכלתם ולא תשבעו, ודא קשיא להו מכלהו. מ"ט, דכתיב ​מי יתן מותנו ביד ה' בארץ מצרים וגו'. אמר רבי זירא, מלמד, דמשום האכילה מסרו נפשם למות בידם. כיון שראה הקב"ה תאותם, אמר להם, אם תשמעו לקול המצות, ואכלתם לשובע כדי להניח דעתם. כה"ג, חמו רבנן דגלותא אתמשך, אסתכמו על קראי דאורייתא, ואמרו דזמינין למיכל ולמחדי בסעודתא רבה, דזמין קודשא בריך הוא למעבד להו, וע"ד רובא דעלמא סבלו גלותא בגין ההיא סעודתא.

פירוש הסולם

מה) עוד אמר וכו': עוד אמר ר' יהושע, אמונה זו, שאמרו רבנן לרוב העולם שהם מוזמנים לסעודה זו של הלויתן ואותו שור הבר, ולשתות יין טוב המשומר מעת בריאת העולם, מקרא מצאו ודרשו וכו'.
כהאי גוונא חמו וכו': כעין זה, ראו רבנן שהגלות נמשך, סמכו עצמם על מקראות שבתורה, ואמרו, שעתידים לאכול ולשמוח בסעודה גדולה שעתיד הקב"ה לעשות להם. ועל כן, רוב העולם סובלים הגלות בשביל אותו הסעודה.