זהר

מה) וישראל עניים בכלא, אוכמא בכלא. בנוי דההוא דאיתמר בה, אל תראוני שאני שחרחורת, בגלותא. ואינון בנוי דההוא דאתמר ביה, אלביש שמים קדרות ושק אשים כסותם. אינון מתלבשין באינון לבושין, בגין אלין רשיעיא דמתגברין עלייהו בגלותא, דלא מסתכלין לון אלא בעינא בישא. וערום ראה רעה ונסתר, כגון נח, והכי צריכים ישראל לאתכסאה מנייהו בגלותא, בלבושיהון, בנשיהון, בבניהון, בעותרא דלהון. ולאו למגנא אמרו מ"מ, דלית ברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין.

פירוש הסולם

מה) וישראל עניים בכלא וכו׳: וישראל הם עניים בכל, הם שחורים בכל, בניה של אותה שנאמר בה, אל תראוני שאני שחרחורת, בגלות. שהיא השכינה. והם בניו של אותו שנאמר בו, אלביש שמים קדרות ושק אשים כסותם. הם, השמים, מתלבשים בלבושים אלו, משום אלו הרשעים המתגברים עליהם בגלות. שאינם מסתכלים בהם אלא בעין הרעה. וערום ראה רעה ונסתר. כמו נח שנסתתר בתיבה. וכך צריכים ישראל להתכסות מהם בגלות, בלבושיהם בנשיהם בבניהם בעושר שלהם. ולא בחנם אמרו בעלי המשנה. אין הברכה שורה אלא בדבר המכוסה מן העין.