פירוש הסולם
מה)
א"ר אבא מה וכו': אר"א, מה ראה משה באותה שעה, במי מריבה, שלא עשה בנחש, כמו שנצטוה. ומשיב, אלא ישראל היו דוחקים למשה תנה לנו מים. נתיעץ משה, ואמר, הקב"ה אמר לי לעמוד בנחש
(כנ"ל אות מ"ג) ואני רואה, שאין כח לנחש במים, שאין כחו אלא בעפר, שכתוב, ועפר תאכל כל ימי חייך, משמע שיאכל ויכלה עפר כל ימיו, אבל במים לא. כי להיפך, הוא מביא לקפאון המים
(כנ"ל אות ל"ה). וישראל דוחקים לי, לתת להם מים, ואע"פ שיהיה נעשה נס, שהנחש לא יפסיק המים, לא יעשה במקום הזה, אלא בגמר התקון, שמשה ראה, שעוד לא הגיע זמנו. אלא כשנחקק המטה בנחש
(כנ"ל אות י"ד) נחקק בעפר ולא במים. שכתוב, וישליכהו ארצה ויהי לנחש. אבל
צור, נחקק בזה, במים, במרה, וכבר עשה נס, במים, בחורב, טוב שאעשה בזה שנעשה בו נס אחר, בחורב, מיד ויך את הסלע במטהו פעמים. א"ל הקב"ה, משה, יען לא האמנתם בי להקדישני, שחשבתם, שלא יוכל הנחש להיות עם מים, לכן לא תביאו. ומטך אשר הכית בו את היאור, מהו הטעם. היינו משום שהיה חקוק בנסים, והשם הקדוש העליון, רשום בו.
ויש להבין, הרי גם משה ידע שבגמר התקון יוכל הנחש להמצא עם המים, אלא שראה שעוד לא הגיע זמנו כנ"ל, וא"כ למה נענש. ואין לומר שטעה משה בזה. והענין הוא. כי העונש היה על מה שלא תקן את ישראל שיזכו לגמר התקון. ובאמת לא היה זה עונש, אלא בחינת סבה ומסובב. כיון שלא נתתקן הנחש במים, באפן שיוכל להמשיך הג"ר דחכמה בלי דינים, ע"כ מסובב מזה, כי משה לא היה יכול לבא לארץ ישראל, כי אם היה משפיע בארץ ישראל היה ממשיך שם הג"ר דחכמה דשמאל
(כנ"ל אות כ') ולפי"ז, אין הפרש אם חטא בזה או לא חטא, אלא כיון שלא המשיך את גמר התקון, ע"כ אינו יכול לבא לארץ ישראל. ומ"ש, הקב"ה, יען לא האמנתם בי להקדישני וגו', היינו שלא תקנו את ישראל בתקון השלם.
