זהר

מה) דחמש אור דלעילא מניה כלהון אינון באתגלייא. ומאי ניהו. תלת אור סגול, ותרין אור שב״א. כד סלקא על גדפייהו דתרין נקודין דאינון שב״א, אתעבידת שור״ק. ורזא דמלה סמכוני באשישות. וכד נחתת איהי תחות צר״י, אתעבידת סגו״ל. ועלייהו אתמר [שם] רפדוני בתפוחים.

פירוש מעלות הסולם

מה) דחמש אור דלעילא וכו׳: כי חמש אור שלמעלה ממנו היינו מחזה ולמעלה, כלם הם מגולים, כלומר שהם אורות דפנים, שואל, ומי הם. ומשיב, ג' אור של הסגול, המרומזים בג׳ נקודות של סגול, וב' אור המרומזים בב׳ נקודות של שבא. כשמלכות עולה על הכנפים של ב' הנקודות שהן שבא, נעשית שורק של ג׳ נקודות זו למעלה מזו, וסוד הדבר, סמכוני באשישות. וכשהיא יורדת לקבל מוחין דפנים, תחת ב׳ הנקודות של צר״י, נעשית סגול של ג׳ נקודות בתקון ג׳ קוים ימין ושמאל ומכריע, ועליהם נאמר רפדוני בתפוחים.
פירוש. אחר שהפרצוף נתתקן בג' נקודות הכוללות, שהן חולם שורוק חיריק, אז נתפשטו מסוד ג' הקוים שבהן, צירופים אחרים של ג׳ קוים, שהם סוד שאר הנקודות, שכל אחת מאירה בספירה מיוחדת. והנה צירי סגול הם ב' נקודות המאירות בחסד וגבורה דז"א, שבחסד דז"א מאירה נקודת צירי, שב' נקודות שבה, ה״ס ב׳ קוים ימין ושמאל, זה כנגד זה בקומה שוה, שהימין ה"ס כתר חכמה, שלא נפגמו מעולם, והשמאל ה״ס בינה ותו״מ שירדו וחזרו ועלו. ובגבורה דז"א מאירה נקודת סגול, שיש בה ב׳ נקודות למעלה, כנגד ב׳ קוים ימין ושמאל, ואחת באמצען למטה כנגד הקו האמצעי, שנקודה זו שלמטה מב' הנקודות נתוספה בזרוע השמאלית דז״א, מטעם כי מטרם שהזרוע השמאלית דז״א מקבלת נקודה זו של הקו האמצעי, היא חשך ולא אור. ע״כ נקבעה בה הנקודה דקו אמצעי. משא״כ הימין שהוא מאיר תמיד, נקבעו בו ב' נקודות לבד.
וכשנוקבא דז״א שהיא מלכות, עולה ומתדבקת בימין ושמאל דז״א, טרם שנתקנה להיות עמו בזווג פב״פ, אין קו ימין וקו שמאל מאירים בה בקומה שוה, אלא קו ימין שהוא כו"ח הוא למעלה, וקו שמאל שהוא בינה ותו״מ הוא למטה שזו היא צורת נקודת שבא. באפן, שאותן ב׳ נקודות של צירי שהן זו כנגד זו, נהפכו אצל המלכות, להיות זו תחת זו, שהן שבא. וכן ג׳ הנקודות שבסגול, נהפכו אצל המלכות, להיות זו תחת זו, כו"ח למעלה, ובינה תו"מ למטה, ונקודה האמצעית, היא בסוף כולן, והן בצורת שורוק של ג׳ נקודות זו תחת זו, בלי זווג. אמנם בעת שז״א ומלכות הם בזווג פב״פ בקומה שוה, אז מאיר בה ז״א ב׳ הנקודות צירי סגול, כמו שהן אצלו.
וזה אמרו דחמש אור דלעילא מניה, היינו חמש הנקודות המאירות בחסד וגבורה למעלה מחזה דז״א כי יסוד שהוא למטה מחזה כולל גם נצח הוד מחמת שמכריע ביניהם, וחסד וגבורה הם למעלה, כלהון אינון באתגלייא היינו ששם מאיר אור הפנים דז״א שכל הארת החכמה באה משם. ומאי ניהו, תלת אור סגול, היינו זרוע השמאלית דז״א שנבחן בה גם נקודה האמצעית. ותרין אור שבא שבז״א הוא נקודת צירי, זרוע הימנית, ובנוקבא היא שבא. כד סלקא על גדפייהו דתרין נקודין דאינון שבא, דהיינו במצב הא' של זו"ן שהם בסוד שני המאורות הגדולים וקומתה שוה עם ז״א, אתעבידת שורק, של ג' נקודות זו למעלה מזו, וקו הימין שלה הוא שבא בסו"ה באש ה׳ נשפט, כי החכמה שבה אינה יכולה להאיר בלי חסדים. ורזא דמלה סמכוני באשישות ענין אשישות ותפוחים יתבאר להלן באות מ״ז. וכד נחתת איהי תחות צרי היינו במצב הב׳ שנתמעטה להיות מדרגה תחת ז״א, אז מאיר בה ז״א את ב׳ הנקודות שלו פב״פ אתעבידת סגול וכו׳, השבא נעשה לצרי, והשורק של ג' נקודות נעשה לסגול, כמו ז״א עצמו. (עי׳ ז״ח שורש אות תרט״ז).