זהר

מה) תמינאה בהודאה, וביה הוה משבח דוד הודו לי״י. ודא הוד ודאי. למנצח הודו, בהון רמיזין נצח והוד. ואינון נסין. וביה שבח משה אז, הה״ד אז ישיר משה. בגין דאיהי הוד דיהיב למשה. אז תקרא וה׳ יענה. ואיהו תמניא יומין דמילה. ובתריה ברית, דאיהו יסוד צדיקא דעלמא, וביה אתגליא י׳ דמילה, עשיראה לעשר ספירן.

פירוש מעלות הסולם

מה) תמינאה בהודאה וביה וכו': נגון השמיני הוא הודאה, ובו היה דוד משבח ואמר הודו לה׳. וזה ודאי ספירת הוד. למנצח והודו בהם רמוזות ב׳ ספירות נצח והוד. והם נסים, כי בהם מאירים החסדים המגולים, ובה בספירה שמינית שהיא הוד, שבח משה אז, ז״ש אז ישיר משה, משום שספירת הוד היא שניתנה למשה, שנאמר ונתת מהודך עליו. עי׳ רע״מ פרשת פנחס (אות קצ״ד קצ״ה) ששאל ר״ש לרע״מ אי הכי בינה דרגא דילך. וכו׳ א״ל שפיר קא שאלת, ה׳ סלקא באת י׳ חמש זמנין עשר לחמשין תרעין דבינה ואתפשטותא דלהון מחסד עד הוד ובג״ד מבינה עד הוד כלא אתפשטותא חדא, ולפיכך כשאומרים הוד נכללת גם הבינה. אז תקרא וה׳ יענה. וספירת הוד כוללת שמונת ימי המילה, ואחריה ברית, שהוא ספירה התשיעית צדיק יסוד עולם. ובו ביסוד מתגלה י׳ דמילה שה״ס עטרת היסוד היינו מלכות, ספירה עשירית המשלמת לעשר ספירות.