זהר

מד) ואורייתא בעי למלעי בה ביממא ובליליא, דכתיב, והגית בו יומם ולילה. וכתיב אם לא בריתי יומם ולילה וגו'. תינח ביממא, בליליא אמאי. בגין דיהא שכיח לגבי שמא קדישא שלים. כמה דלית יומם בלא ליליא, ולאו איהו שלים, אלא דא עם דא, כך בעי אורייתא, לאשתכחא עמיה דב"נ יומא וליליא, למהוי שלימותא לגבי דב"נ יומם ולילה.

פירוש הסולם

מד) ואורייתא בעי וכו': והתורה, צריכים לעסוק בה ביום ובלילה, שכתוב, והגית בו יומם ולילה. וכתוב, אם לא בריתי יומם ולילה. שואל, יצדק ביום, שהוא זמן עבודה לכל, אבל בלילה, שהוא זמן מנוחה, למה צריכים לעסוק בתורה. ומשיב. כדי שיהיה נמצא אצלו שם שלם, כי כמו שאין יום בלי לילה. ואינו שלם אלא זה עם זה, כך צריכה התורה להמצא עם האדם יום ולילה, ויהיה השלמות אצל האדם יום ולילה. פירוש. יום הוא ז"א ולילה הוא הנוקבא, וכשעוסק בתורה יום ולילה נמצא מיחד ז"א ונוקבא, שזהו כל השלמות, בסו"ה ויהי ערב ויהי בקר יום אחד.