זהר

מד) גו אינון תרעין אית מנעולא חדא, וחד אתר דקיק לעאלא ההוא מפתחא ביה ולא אתרשים אלא ברשימו דמפתחא, לא ידעין ביה אלא ההוא מפתחא בלחודוי. ועל רזא דנא, בראשית ברא אלהים. בראשית, דא מפתחא דכלא סתים ביה, והוא סגיר ופתח, ושית תרעין כלילן ביה בההוא מפתחא דסגיר ופתח, כד סגיר אינון תרעין וכליל לון בגויה, כדין ודאי כתיב, בראשית, מלה גליא בכלל מלה סתימאה. ובכל אתר, ברא, מלה סתימאה איהו, סגיר ולא פתח.

פירוש הסולם

מד) גו אינון תרעין וכו' : בתוך אותם השערים, יש מנעול אחד, ומקום צר אחד להכניס בו אותו המפתח, ואינו נרשם וניכר רק לפי הרשימה של המפתח, שאינם יודעים בו, במקום הצר, אלא במפתח ההוא בלבד. ועל סוד זה כתוב, ​בראשית ברא אלקים. בראשית, זהו המפתח שהכל סתום בו, והוא הסוגר והפותח. וששה שערים כלולים בו במפתח ההוא הסוגר והפותח. כשסוגר אותם השערים, וכולל אותם בתוכו, אז ודאי כתוב בראשית, מלה גלויה בכלל מלה סתומה. ברא, בכל מקום שהוא, היא מלה סתומה, שמורה, שהמפתח סוגר ואינו פותח.
ביאור הדברים, הה"ת שבנקבי עינים נק' מנעולא בהיותה נועלת את האורות דג"ר שאינם יכולים להאיר בפרצוף כל עוד שהיא עומדת לעילא בנקבי עינים. וז"ש גו אינון תרעין אית מנעולא חדא, ובהאי מנעולא יש חד אתר דקיק היינו היסוד שבה' תתאה שהיא השער המ"ט דכלים, כי עצם ה' תתאה היא מלכות דמלכות שער הנון, ויסוד דמלכות הוא שער מ"ט, לעאלא ההוא מפתחא כי ביסוד של ה"ת נכנס המפתחא, שהוא בחינת עטרת יסוד של המוחין המוריד את ה"ת מנקבי העינים לפה ונפתח הפרצוף באורות דג"ר. וע"כ נק' עטרת היסוד בשם מפתחא.
וז"ש, ולא אתרשים אלא ברשימו דמפתחא, לא ידעין ביה אלא ההוא מפתחא בלחודוי: המפתחא הוא עטרת היסוד של המוחין, והוא נכנס בבחינה שכנגדו שבה"ת, שהיא יסוד דמלכות כנ"ל, המנעולא שהיא ה"ת לא אתרשים לגנוז ולנעול את ג"ר אלא ברשימו דמפתחא השולט בז"ת דבינה שהן ישסו"ת. אבל לא בבחינת עצמו, שהוא ה"ת השולטת בג"ר דבינה, שהן או"א עילאין הנחשבים תמיד לג"ר גמורות. וכמו כן המנעולא לא אתרשים להפתח אלא ביסוד דמוחין. ובזה נמצא לא ידעין ביה אלא ההוא מפתחא בלחודוי ידיעה, פירושו המשכת מוחין ואומר כי לא נמשכו המוחין אלא בבחינת המפתחא בלבד, דהיינו בז"ת של הבינה. ששם משמשת המפתחא, עטרת יסוד, אבל במקום או"א עלאין שהם ג"ר דבינה ששם אינה משמשת המפתחא אלא ה"ת עצמה, שם נשארו בבחינת לא אתיידע. ובזה נתבאר היטב, שאע"פ שבבחינת עצם ה"ת לא ידיע אי הוא לעילא, אי הוא לתתא, כנ"ל, עכ"ז מספיק להיות ידיע בשביל ישסו"ת כי נפתח על ידה במוחין דג"ר. והוא כי אין בישסו"ת רק יה"ו בחוסר מלכות, ועטרת יסוד משמשת בו למסך במקום המלכות. וגם המוחין המורידים את ה"ת מנקבי העינים לפה, משמשים ג"כ רק בבחינת מסך דעטרת יסוד, כי בה"ת לא היתה כלל סגירה וחסרון ג"ר שתהיה צריכה להפתח. שהרי היא משמשת באו"א שהם תמיד בבחי' ג"ר כנ"ל. ולפי שכל הגניזו והסגירה לא היו אלא בבחינת עטרת יסוד המשמשת בישסו"ת, נמצא משום זה, שעטרת היסוד דמוחין היא לבדה המפתחא להוריד ה"ת מהעינים לפה, דהיינו רק בכלים הדקים הנעשים בכח המסך דעטרת יסוד כמוהם. וזה שמסיק לא ידעין ביה אלא ההוא מפתחא בלחודוי כלומר, שאין המוחין מגיעים אלא לכלים דישסו"ת היוצאים מבחי' המפתחא, שהוא עטרת יסוד. ולא לאו"א שהם בחי' ה"ת שהיא המלכות דמלכות, ועצם המנעולא.
וז"ש, בראשית דא מפתחא וכו': כלומר, כי המלה בראשית שהיא החכמה, כוללת בתוכה רק בחינת המפתחא הנ"ל, שהיא רק עטרת יסוד, שער מ"ט דכלים, ואינה כוללת את שער הנון דכלים שהוא מלכות דמלכות, וז"ש בראשית דא מפתחא, דכלא סתים ביה כלומר שעמו נעשה הסתימו דכלא בעת הקטנות והוא סגיר ופתח, כי הוא סוגר כל המוחין בעת הקטנות בעוד הה"ת בעינים, ופותח אותם בעת הגדלות להוריד הה"ת מנקבי עינים לפה. והנפקא מינה בזה הוא, כי ע"כ אין פתיחת החכמה הרמוזה במלה בראשית, אלא להו"ק של המדרגות, שהן מבחינת הכלים דההוא מפתחא (כמ"ש לעיל אות מ"א ד"ה וטעם הדבר ע"ש), אבל לג"ר של הפרצופין, אין המוחין דבראשית מאירים להן. כי הכלים שלהן אינם מבחינת המפתחא אלא מבחי' ה"ת כנ"ל.
וזה אמרו ושית תרעין כלילן ביה בההוא מפתחא דסגיר ופתח, כי ג"ר של המוחין חסרות בו, ואינו פותח אלא ז"ת של המוחין, שכל אחת מז"ת אין בה אלא ו"ק, והן ז"פ ו"ק, ונמצא המפתחא שהוא הספירה הז', דהיינו עטרת יסוד, שהוא כולל בתוכו רק שית תרעין. וז"ש ושית תרעין כלילן ביה בההוא מפתחא דסגיר ופתח ומורה בזה, שאינו ממשיך אלא ו"ק דמוחין.
וז"ש, בראשית, מלה גליא בכלל מלה סתימאה, ובכל אתר, בר"א מלה סתימאה איהו: כלומר, בראשית מורה על חכמה, שהיא מלה גליא, אבל אומרו בראשית ברא, המשמעות היא שהחכמה נעלמה ונסתמה. וז"ש בראשית מלה גליא בכלל מלה סתימאה שהוא משום שכתובה אחריה המלה ברא, ובכל אתר בר"א, מלה סתימאה איהו הרי שבראשית ברא פירושו שהחכמה נסתמה. ונמצא כי המשמעות היא סגיר ולא פתח שהחכמה נסגרה, ועוד לא נפתחה.