תוכן

מד) אמנם קיצור הדברים, מה שנתבאר שם הוא, כי כאשר המוחין מסתלקין בלילה מז"א (הוא) אחר תפלת ערבית, אבל מוחין דנוקביה, נסתלקו משחשכה הלילה וחזרה אב"א, ועדיין מוחין דז"א הם במקומם בתפלת ערבית להזדווג עם לאה כנודע, ואחר תפלת ערבית מסתלקין גם מן ז"א, ואז גם לאה חוזרת אל אחורי ז"א כמו רחל, ואז המוחין דז"א הולכין בעת השינה וניתנין ללאה, ונכנסין בה מתחלת הלילה עד חצות, ואז היא לוקחת הט' ספירות דרחל הבאים אליה בסוד תוספת, ועל ידיהם נגדלת לאה ככל קומת ז"א, וחוזרת פב"פ עמו אחר חצות, וזה הענין נעשה מתחלת הלילה בעת השינה אחר תפלת ערבית, עד חצות הלילה, ואז נמצאת לאה שלימה לגמרי, כמדת כל ז"א, ע"י שלקחה ט' ספירות דרחל כנזכר, ואז נשארה רחל בבחי' נקודה א' בלבד שהיא שרשה מתחלתה, והוא הכתר שבה, שהוא היותר מעולה מן הט' ספירות שלה שבאו ע"י תוספת. ואז בחצות הלילה ממש, נמצאת לאה שלימה, ורחל סוד נקודה, ואז אותה נקודה יורדת למטה בעולם הבריאה, בהיכל קדש הקדשים העליון. ואז מאחר חצות הלילה, ע"י עסק התורה שעוסקין הצדיקים בעוה"ז, הם מעלים אותה מעט מעט, עד שנמצא כי באור הבקר, נגמרה זו הנקודה של רחל לעלות באצילות, ואז לאה מתמעטת וחוזרת אל אחורי ז"א, והט' ספירות של התוספת, שלקחה מן רחל, יורדות אז בעולם הבריאה ויצירה ועשיה, ועומדות שם, ואח"כ הם עולות, ע"י סדר תפלת שחרית, כמו שיתבאר ב"ה במקומו, ואז אותה הנקודה עצמית של רחל שעלתה באור הבוקר אל עולם האצילות, היא חוזרת פב"פ עם ז"א, ועומדת בזרוע שמאלית דז"א, הנקרא גבורה מבחוץ אליו, אמנם הרשימו של המוחין שלה שנסתלקו בלילה כנ"ל, הנה מקום עמידתם בתוך פנימיות החזה של ז"א בלבו, וכאשר עלתה זו הנקודה באור הבקר עד שם, אז ע"י מצות התפלה של יד שאנו מקיימים, אותו הרשימו שלה יוצא מהחזה של ז"א ולחוץ, וחוזר ונכנס בתוך אותה הנקודה בבחי' מוחין אליה, ונעשית בה בחי' תפילין בראשה, כמו שיתבאר במקומו, ונשארת עומדת שם עמו פב"פ, עד ברכת אבות דתפלת שחרית, לפי שכיון שזו הנקודה היא העיקרית והעצמות של רחל והיא שרשה שמה, והיא בחי' הכתר שבה, ובפרט עתה אשר אותו הרשימו של המוחין שלה, שהיה מבחי' הפרצוף שלם שהיה לה תחלה בהיותה עמו פב"פ, נכנס בנקודה הזו של הכתר שבה, לכן יש עתה כח בנקודה זו לעמוד שם עמו פב"פ, עד ברכת אבות. ואז בברכת אבות, נמצא שאותם הט' ספירות שלה, הנקראות תוספת, שהם מחכמה שבה ולמטה, עלו מעולם לעולם ע"י סדר תפלת השחרית עד ברכת אבות, ואז בברכת אבות עצמה, עולין אותן ט' נקודות שלה באצילות באחורי ז"א, ונעשית שם פרצוף א' גמור אב"א עם ז"א, ואז חוזרת זו הנקודה של הכתר שלה באחורי הז"א, ומתחברת עם הט' נקודות אחרות שלה, ושם נתקנת עמהם ביחד ע"י המוחין החדשים הבאים בכל תפלה כנ"ל, ואז בברכת אבות עצמה חוזרת פעם שנית, היא וכל הט' נקודות ביחד פרצוף א', ועומדת פב"פ עם ז"א ועם יעקב כנודע. ואז יעקב עומד בקו ימיני שהוא החסד והנצח, ורחל עומדת בקו שמאל שהיא הגבורה וההוד, במקום שהיתה תחלה קשורה בזרוע שמאלי כנזכר למעלה, אלא שעתה היא פרצוף שלם, ואז היתה נקודה, ואז מזדווגת עם יעקב כנזכר.