זהר

מד) קם ר' אבא ושאל, מאי חשך. אסתחרו חבריא ולא מטו מאי דשאלו, עבדו עובדא, ומטא קלא מן קדם רבון עלמא, בהא קרא, ארץ עיפתה וגו' צלמות ולא סדרים, ותופע כמו אופל, גיהנם מקמי דאתברי עלמא, הוה גניז לרשיעיא, ווי להון לחייביא, דיהון כד יעביד אלהא ית אלין, כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל לאומים ועליך יזרח יי' וכבודו עליך יראה, זכאה חולקהון דישראל, דקב"ה לא ברא להון דא, אשרי העם שככה לו אשרי העם שיי' אלהיו.

פירוש הסולם

מד) קם ר"א ושאל וכו': קם ר' אבא ושאל מהו חשך. הסתובבו החברים, כלומר שעמלו כדי להשיבו. ולא השיגו להשיבו על מה ששאל, כ"א. עשו מעשה, דהיינו שעשו איזה יחוד, והגיע קול מלפני רבון העולם במקרא הזה,​ ארץ עיפתה וגו' צלמות ולא סדרים ותופע כמו אופל, שאופל זה פירושו, גיהנם, שעוד מקודם שנברא העולם נגנז לרשעים. ומזה הבינו, שחשך הוא גיהנם.
ווי להון לחייביא וכו': אוי להם לרשעים, שיהיו בחשך הזה, כשהאלקים יעשה את אלו, שנאמר, ​כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל לאומים וגו'. אשרי חלקם של ישראל, שהקב"ה לא ברא בעדם זה החשך, ​אשרי העם שככה לו אשרי העם שה' אלקיו.