זהר

מד) ויאמר אלהים יהי רקיע בתוך המים וגו' הכא בפרט רזא לאפרשא בין מיין עילאין לתתאי, ברזא דשמאלא הכא מחלוקת ברזא דשמאלא דעד הכא רזא דימינא הוא, והכא הוא רזא דשמאלא. ובגין כך אסגיאו מחלוקת בין דא לימינא. ימינא איהו שלימא דכלא, ובגין כך בימינא כתיב כלא, דהא ביה תלייא כל שלימו. כד אתער שמאלא אתער מחלוקת, ובההוא מחלוקת אתתקף אשא דרוגזא, ונפיק מניה מההיא מחלוקת גיהנם, וגיהנם בשמאלא אתער ואתדבק.

פירוש הסולם

מד) ​ויאמר אלקים יהי רקיע וגו' הכא בפרט רזא לאפרשא בין מיין עלאין לתתאי ברזא דשמאלא: האמירה שבכאן, הוא סוד תיקון בפרט להבדיל בין מים עליונים לתחתונים, בסוד השמאל. והוא פרט הב' דבריאת עולם, ופירושו, עי' לעיל (דף מ"א ד"ה כיון ובהסולם). הכא מחלוקת ברזא דשמאלא כאן נעשה מחלוקת בסוד השמאל דעד הכא רזא דימינא הוא והכא הוא רזא דשמאלא ובגין כך אסגיאו מחלוקת בין דא לימינא, כי עד כאן, דהיינו ביום ראשון, הוא סוד הימין, וכאן, ביום שני, הוא סוד שליטת השמאל, ומשום זה פרצה מחלוקת גדולה, כאן ביום ב', בין צד הזה לצד הימין. דהיינו שהשמאל רצה לבטל את שליטת הימין כולה, והימין רצה לבטל את שליטת השמאל כולה.
ימינא איהו שלימא דכלא ובגין כך בימינא כתיב כלא, דהא ביה תלייא כל שלימו: הימין, שה"ס החסד ויום הא', הוא שלימות הכל ומשום זה כתוב הכל בימין. ביום א'. כלומר שכל ז' הימים חג"ת נהי"מ יצאו בו, ונרמזים בו, (כנ"ל דף נ"א ד"ה ולחשך) והוא משום שבימין תלוי כל השלמות. כלומר שכל הספירות מקבלות שלימותן מספירה הראשונה שה"ס החסד וה"ס יום א' דמעשה בראשית, ולפיכך כל הספירות יצאו ביום הא', ונרמזות בהכתובים שבו
כד אתער שמאלא אתער מחלוקת ובההוא מחלוקת אתתקף אשא דרוגזא ונפק מניה מההוא מחלוקת גיהנם: כשנתעוררה שליטת השמאל נתעוררה המחלוקת, בינו לימין, ונתגבר בה במחלוקת ההיא אש הכעס, ויצא ונברא הגיהנם מאותה המחלוקת, וגיהנם בשמאלא אתער ואתדבק, והגיהנם נתעורר ונברא מהשמאל, ונתדבק בשמאל. פירוש, כי נתבאר לעיל ביום א' דמעשה בראשית, בסדר אצילות החסד, שהוא קו ימין דז"א, שמתחילה נאצל בבחינת הקטנות, שעל זה רומז המלה יהי שי"ה ה"ס או"א, וי' האחרונה רומז לכניסת הי' לאור או"א, שנתמעטו להיות אויר, שאז נאצל הז"א בבחי' ו"ק דהיינו בקומת רוח, ואח"כ בהמלה ויהי אור יצאה הגדלות דקו ימין ע"ש. ועד"ז כאן באצילות יום ב' שהוא גבורה וקו שמאל דז"א, נאצלה תחלה הקטנות בסוד יהי, שאו"א נתמעטו בעצמם כדי להאציל לז"א בבחינת קומת רוח, דהיינו שהכניסו י' לאור שלהם, שז"ה יהי רקיע, ואח"כ יצאה הגדלות דקו שמאל, דהיינו הג"ר, בסו"ה ויעש אלקים את הרקיע כמו שהזוהר מבאר להלן.
והנה כאן ביציאת הקטנות בסוד המיעוט דיהי רקיע, שפירושו שאו"א העלו את המלכות למקום הזווג מתחת החכמה שלהם למקום בינה, והורידו הבינה ות"ת ומלכות שלהם מחוץ למדרגתם, למקום הזו"ן, ונשארו בו"ק בלי ג"ר, דהיינו בקומת רוח לבד, הנה נמשכה בריאת הגיהנם מפאת מיעוט הזה. שפירושו, שנבראו כחות הדין לענוש הרשעים. והענין הוא, כי יש ב' בחינות עלית המלכות למקום בינה, בחינה א) שהעליה היא בלי שום פגם אלא כדי להוציא מוחין בשביל התחתון. ואז ג' הספירות בינה ות"ת ומלכות יורדות להמדרגה דקדושה שמתחתיהם, ואור הג"ר מסתלק להעליון שלהן בסוד נקודת החולם. (כנ"ל דף ט"ו ד"ה היא ע"ש) בחינה ב) שהעליה היא מסבת פגם, דהיינו ע"י חטאים של התחתונים, שאז עולה המלכות למקום בינה כדי להעלים אור הג"ר מן התחתונים, שאינם ראוים להשתמש בו. ואז נמצאים ג' הכלים בינה ות"ת ומלכות אינם יורדים להמדרגה שמתחתיהם שבקדושה, אלא שיורדים לכחות הדין, שעושקים הכלים ההם לבנין פרצופיהם, וקונים על ידיהם כח לחבל ולהעניש את החוטאים.
והנה אחר יציאת הגדלות דיום א' שהוא קו ימין, הרי בהכרח נשלם עמו תכף גם קו השמאל בכל גדלותו. ונודע שקו השמאל נמשך מנקודת השורק שה"ס חכמה, לכן רצה השמאל לשלוט באור החכמה שלו, ולבטל את אור החסדים שבקו הימין. ונעשה המחלוקת ביניהם. ומפאת המחלוקת הזה, יצאה אש הכעס, שפירושו שהחושך דשליטת השורק נתפשט מכח חסרון חסדים, (כנ"ל דף מ"ז ד"ה נפק) שלבסוף חזרה המלכות לעלות למקום בינה כבעת הקטנות, שנסתלק אור הג"ר לגמרי, וג' הכלים בינה ותו"מ נפלו אז לכחות הדין משום שעלית המלכות היתה מחמת פגם ונברא הגיהנם מנצוצותיהם. והגיהנם הזה נתדבק בהשמאל, כלומר כל מי שירצה להגביר כח השמאל נופל לדינה של גיהנם הדבוק בשמאל.
וזה אמרו, ימינא איהו שלימא דכלא, ובגין כך בימינא כתיב כלא, דהא ביה תלייא כל שלימו, הימין הוא שלימות הכל כלומר שכל הספירות מקבלות ממנו את קיומן, ובשביל זה בימין שהוא יום א' כתוב כל התקונים דקטנות וגדלות, בסוד יהי אור ויהי אור וכו' כנ"ל. כי בו תלוי השלימות של כל הספירות, וע"כ כיון שנשלם הקו ימין נשלמו כולן, וגם קו השמאל קבל שלמותו ממנו, ונתעורר בשליטתו, כד אתער שמאלא אתער מחלוקת, וכשנתעורר השמאל בשליטתו והרגיש שלימותו, עורר תכף מחלוקת עם קו הימין שרצה לבטל את אור הימין ולהשליט רק את אור שלו, כנ"ל, ובהאי מחלוקת אתתקף אשא דרוגזא ומהמחלוקת הזו, נמשך התגברות אש הכעס. דהיינו החשך של השורק הגורם לעלית המלכות בחזרה אל מקום בינה, ואז ונפק מניה מההוא מחלוקת גיהנם דהיינו שעלתה למעלה והפילה הכלים דבינה ותו"מ לכחות הדין הנקרא גיהנם כנ"ל.
וגיהנם בשמאלא אתער ואתדבק, והגיהנם נתעורר ונברא מהשמאל כנ"ל ונתדבק בהשמאל. כלומר שכל שרוצה להגביר השמאל נופל לגיהנם הדבוק בשמאל.