זהר

מד) אמר רבי יצחק, לא הוו יומין זעירין, עד דאערענא בההוא בר נש, ובריה זעירא עמיה. אמינא ליה, אן הוא ברך אחרא. א"ל, עבידנא ליה הלולא, ואשתאר בדביתהו. כיון דאשתמודע בי, א"ל חייך, דלא זמיננא לך, להלולא דברי, בגין תלת מלין: חד, דלא ידענא בך, ולא אשתמודענא לך, דהכי מזמנין ליה לבר נש, כפום יקריה, ודילמא אנת גברא רבא, ואפגים יקרך. וחד, דילמא אנת אזיל בארחך בבהילו, ולא אטרח עלך. וחד, דלא תכסיף קמי אנשי דחבורא, דאורחא דילן, דכל אינון דאכלי לפתורא דחתן וכלה, כלהו יהבי נבזבזן ומתנן לון. אמינא ליה, קב"ה ידין לך לטב. אמינא ליה, מה שמך, א"ל צדוק זוטא. בההוא שעתא, אוליפנא מניה, תליסר רזין עלאין באורייתא, ומן בריה תלת, חד בנבואה, וחד בחלמא.

פירוש הסולם

מד) אמר רבי יצחק וכו': אר"י, לא עברו ימים מועטים, עד שפגשתי באותו האיש, ובנו הקטן היה עמו. אמרתי לו, איפה הוא בנך האחר. אמר לי, עשיתי לו נשואים, ונשאר אצל אשתו. כיון שהכיר אותי, אמר לי, חייך, כי על כן לא הזמנתי אותך לשמחת נשואים של בני, משום שלשה דברים. אחד, שלא ידעתי אותך ולא הכרתי אותך, ומזמינים את האדם לפי כבודו, ואולי אתה אדם גדול ואחלל כבודך. ואחד, אולי אתה נחפז לדרכך ולא רציתי להכביד עליך. ואחד, שלא תבוש מפני אנשי החבורה, כי דרכנו, שכל האוכלים על שלחן חתן וכלה, נותנים להם כולם פזרונות ומתנות. אמרתי לו, הקב"ה ידון אותך לטוב. אמרתי לו, מה שמך, אמר לי, צדוק זוטא. באותה שעה למדתי ממנו, י"ג סודות עליונים בתורה. ומן בני למדתי ג' סודות, אחד, בנבואה ואחד בחלום. כלומר, שלמד ממנו ג' סודות בההפרש שבין נבואה לחלום.